יש הרבה מאבקים חשובים, שבעלי-מצפון בישראל מצווים לקחת בהם חלק. בין השאר (בסדר מקרי): נכתב על ידי: אורי אבנרי

המאבק לשמירה על איכות הסביבה, למען עתיד כדור-הארץ.

המאבק לדמוקרטיה, נגד מגמות פשיסטיות למיניהן.

המאבק לזכויות-האדם ולזכויות-האזרח.

המאבק הפמיניסטי.

המאבק על זכויות ההומוסקסואלים והלסביות.

המאבק למען צדק סוציאלי וסולידריות חברתית.

המאבק למען שוויון זכויות לציבור הערבי במדינה.

המאבק נגד הפלייה עדתית.

המאבק נגד השתלטות הדת על המדינה.

המאבק למען זכויות החיות.

ועוד ועוד ועוד ועוד.

מה משותף לכל המאבקים האלה?

כולם שייכים לעולם הרוחני הליברלי, ה"מתקדם".

כול אחד מהם ראוי לכך שאדם, ובמיוחד אדם צעיר, יתמסר לו בלב ובנפש.

אבל, ככלות הכול, כולם משמשים כיום תחליף למאבק העיקרי - המאבק לשלום עם הפלסטינים.

קיימת סכנה שכל המאבקים האלה יהפכו למעין "ערי מקלט" לאידיאליסטים צעירים, המקדישים את עצמם למטרה נעלה, ולא נשאר להם הכוח להירתם למאבק העיקרי.

מכיוון שכל אחד מהמאבקים האלה אכן חשוב ונועד למטרה טובה, אי-אפשר לבוא אל הפועלים למענם בטענות. יש עשרות רבות של ארגונים הפועלים בתחומים אלה, ואלפי בני-אדם מצוינים, נשים וגברים, ותיקים וצעירים, המקדישים את מירב מרצם וכוחם למאבקיהם. גם אני הייתי נרתם ברצון לכל אחד מהמאבקים האלה. אלמלא - - -

אלמלא היו כל המאבקים האלה – כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד – באים עכשיו על חשבון המאבק לשלום. בעיניי, השלום עומד מעל לכל שאר המטרות, ולוא רק מפני שהצלחת כל שאר המאבקים תלויה בתוצאות המאבק האחד הזה.

המלחמה האינסופית יוצרת מציאות של כיבוש ודיכוי, של הרג והרס, אכזריות וכוחנות, התנוונות מוסרית והתבהמות כללית. האם ניתן במציאות כזאת להגשים אידיאל כלשהו? האם אפשר, לדוגמה, לקדם את הפמיניזם במדינה שבה שולט מיליטריזם שוביניסטי שלוח-רסן? האם אפשר להציל את בעלי-החיים מעינויים כאשר מופעלים עינויים נגד בני-אדם כדבר שבשגרה? האם אפשר להציל נחלים ויערות, ציפורים ונמרים, כאשר מפציצים ומפגיזים שכונות-מגורים בזרחן לבן?

השאלה העיקרית היא, כמובן, מדוע בורחים בעלי-מצפון מחזון השלום.

זוהי עובדה: השלום הפך אצלנו כמעט למילת-גנאי. אדם הגון אינו רוצה להיראות בחברתו. בשיחה פוליטית מנומסת הס מלהזכירו.

אנשים עושים תרגילים מילוליים, ממש לולייניים, כדי לעקוף את המילה. הפוליטיקאים מדברים על "סוף הסכסוך", "מעמד הקבע" ו"הסדר מדיני", ובלבד שלא להזדקק למילה הפסולה.

מדוע?

קודם כל, המילה "שלום" נוצלה כל-כך הרבה פעמים עד כי התרוקנה כמעט מתוכן. מרוב שימוש לרעה נשחקה עד דק. אפשר לשנות את הפסוק הקלאסי של ההוגה הבריטי, הד"ר סמואל ג'ונסון, ולומר שאצלנו "השלום הוא המפלט האחרון של הנבל." או, כסיסמת ממלכת-הרשע בספרו של ג'ורג' אורוול, 1984: "המלחמה היא שלום".

כל-כך הרבה פעמים התעוררה אצלנו תקוות השלום, וכל-כך הרבה פעמים היא נכזבה, עד כי עצם התקווה מעוררת חשד וחשש. מה קרה לתקווה הגדולה מכולן, הסכם-אוסלו ולחיצת-הידיים ההיסטורית? מה קרה לנסיעתו המהוללת של אהוד ברק לקמפ-דיוויד? אי-אפשר לדרוש מאדם רגיל לחקור מה קרה שם בעצם ומי אשם. הוא רואה רק את העובדות הפשוטות: קיווינו לשלום, קיבלנו מלחמה.

הגיעו הדברים לידי כך שגם תנועות-השלום עצמן חוששות להזכיר את המילה בהצהרותיהן. גם הן מחפשות מלים נרדפות (שהן מלים רודפות) כדי להימנע ממנה.

הדעה הכללית היא שאסור לבוא לאנשים צעירים ולדבר איתם על שלום. חלילה לנו. הם בטוחים שהמלחמה היא מצב קבוע, שהשלום הוא אשליה, מליצה נבובה של פעם. הם משוכנעים שנגזר עליהם, על בניהם ובני-בניהם (אם יישארו כאן), להילחם שוב ושוב, עד קץ הימים. הם לא רוצים לבזבז את זמנם על שטויות כמו השלום. מוטב להם לשמור על הנמרים במדבר יהודה והנשרים ברמת-הגולן מאשר לרדוף אחרי יונת השלום, שלא חוו אותה אף פעם.

אנשי שמאל מתגאים בכך שפיתרון "שתי מדינות לשני עמים", שהיה פעם שיגעון של קומץ בעלי-חזון, הפך עכשיו לקונסנזוס עולמי. זהו אכן ניצחון כביר. אבל הוא מתגמד מול הניצחון של הימין, שהצליח להפוך את "אין לנו פרטנר לשלום" לאני-מאמין לאומי.

בלשון מודרנית: השלום אאוט, כל השאר אין.

השבוע קבע גדעון לוי בשיחה טלוויזיונית שאין בכנסת הנוכחית אף לא חבר-כנסת יהודי אחד שהשלום עומד בראש מעייניו.

יש המזכירים בהקשר זה את ניצן הורוביץ, חבר-הכנסת החדש של מרצ. במשך שנים שימש כפרשן לעניינים בינלאומיים בטלוויזיה, והדביק את הקהל בהתלהבותו לכל מאבק למען השלום והצדק בעולם. דיבורו הנרגש, עם נטייתו להזדהות עם החלשים, רכשו לו את אהבת הקהל.

והנה, מאז שהגיע לכנסת, ההתלהבות כאילו דעכה. כעת מנהל הורוביץ מאבק-איתנים נגד מבצעי-המכירה של חנויות-הספרים. והשלום? הכיבוש? הס מלהזכיר.

זה נכון לגבי כל סיעתו, מרצ, שהייתה בימי זהרה מפלגת-השלום הציונית בהא הידיעה וירדה מנכסיה. כדי להתאושש היא מעלימה את עניין השלום ככל שניתן. כשאין מנוס מלהזכירו, היא עושה זאת כמו יהודי שמנשק מזוזה ונוצרי שמצטלב - וממהרת הלאה.

מעניין איך זה קרה. כאשר הקימה שולמית אלוני את התנועה ב-1973, ערב מלחמת יום-הכיפורים, היא הייתה בעיקר לוחמת לזכויות-האזרח. במיוחד הצטיינה במאבק נגד הכפייה הדתית ולמען זכויות-הנשים. השלום תפס אצלה מקום משני. אולם כמנהיגת מרצ היא תפסה שאי-אפשר להגשים את מטרותיה בעולם של מלחמה, ועניין השלום תפס בהדרגה מקום יותר ויותר מרכזי בתפיסתה. כאשר התרחבה המפלגה והפכה מ"רצ" ל"מרצ", היא הייתה לסיעת-השלום הציונית המובילה, תקוות השמאל הציוני.

בשנים האחרונות התהפך התהליך, כמו סרט-וידיאו המתגלגל אחורה. השלום נדחק ממרכז סדר-היום של מרצ וכמעט נעלם. היא חזרה להיות מפלגה של זכויות-האזרח. בינתיים ירדה הסיעה מ-12 חברי-כנסת לשלושה.

הימין הישראלי, הממומן על-ידי מיליארדרים אמריקאיים ימניים, יהודים ואוונגליים, פתח השבוע בהתקפת-מחץ על "הקרן הישראלית החדשה", התורמת ביד רחבה לרוב המאבקים הטובים המוזכרים לעיל.

גילוי נאות: "גוש שלום" לא קיבל ממנה מעולם גרוש אחד. הקרן בורחת מתנועות-שלום כמו מאש. אך זה לא עוזר לה. הימין רודף אותה. גם מי שעוסק "רק" בזכויות-האדם אינו נמלט מגורל זה. ערי-המקלט אינן חסינות.

עניין השלום יחזור למרכז הבמה, מפני שהוא יחרוץ את גורלנו – גורלנו כיחידים וכמדינה. אי-אפשר לברוח ממנו.

מובן שאסור לוותר על המאבקים לכל אותן המטרות החשובות, גם כאשר חיסול הכיבוש וכינון השלום עומדים בראש כל המטרות.

אני מצפה ליום שבו יתאחדו כל המשתתפים במאבקים האלה ויאחדו את אוצרות כוח-האדם הנפלא שלהם, את התלהבותם, כישוריהם, אומץ-הלב והתושייה, ובעיקר את כוחם להתמסר לרעיון וחזון – למאגר אחד, למאבק מרוכז למען ישראל האחרת, כאשר המאבק על השלום הוא חוד-החנית שלו. בתנועה משותפת גדולה יזינו וישלימו כל המאבקים החלקיים זה את זה.

ביחד ינהלו את הקרב המכריע – הקרב להקמת הרפובליקה הישראלית השנייה.

תגיות: אורי אבנרי, דיכוי, כובוש, מילה גסה

התמונה מוקיפדיה

על ידי: יוסי אחימאיר

שליט סוריה אסד, חבר יועציו ומלחכי פנכתו, חוככים ידיים בסיפוק. תרגילי האיום שלהם הצליחו. בפרץ מתוכנן של סדרת הכרזות מתלהמות, הם הצליחו שוב לחולל מהומה בתוך הבית הישראלי פנימה. הם הצליחו שוב להבהיל כמה פרשנים ומקישי-מקלדת, שהנה עומדת להתרגש עלינו מלחמה נוספת. ובאשמת מי? – ישראל כמובן, וליתר דיוק: שר החוץ שלנו.הללו נבהלו למשמע ההכרזות בדמשק כי המלחמה הבאה עלולה לפרוץ בקרוב, תגיע לערינו, תפגע באזרחינו, אם לא נזדרז לסגת מרמת הגולן. אז, ורק אז, עם מלחמה ובלעדיה, אחרי שתקבל לידיה את האדמה הכבושה, תואיל סוריה לעשות ויתור אף היא. כלומר, להתחיל במו"מ לשלום…

פרשנינו המצוינים לא הזדרזו להזים את דברי הרהב שנשמעו מדמשק, אלא קמו לשמש להם מגביר-קול מהלך אימים: ישראל – ובאשמתה – נמצאת על סיפה של מלחמה בצפון, עלולה לחטוף מכה קשה, וכל זאת משום שלא נענתה לקריאות ה"שלום" הסוריות.

הפרשנים "שלנו" לא יצאו להסביר, שסוריה פגיעה פי כמה מישראל, שדמשק המעטירה ממוקמת בסך-הכל כ-80 ק"מ משטח ההיערכות הצה"לית בגולן, וכי עינו של שומר-ישראל פקוחה יומם וליל על כל תזוזה חשודה מכיוון מזרח.

באחד מעמודי אותו מוסף של ידיעות אחרונות נתקלנו דוקא בקרן אור. טור של חגי סגל. שומו שמיים, הפובליציסט המחונן הזה, ימני ומתנחל ר"ל, תקף את "מועצת החכמים" בערוץ 10, על שום שאל מול חמישה פרשנים שמאלניים-במובהק הציבו עלה-תאנה ימני בדמותה של יפעת ארליך, בת עפרה. טוב שעזבה את האולפן – קבע סגל.מה חבל שאינו נוהג כמוה, נוטש את עמודי ידיעות אחרונות ומשאיר לשמאל בלבד את הזירה הפרשנית בעיתון, המאבד אזימוט ציוני ומקצועי והרבה קוראים. גם סגל משמש כיום עלה-תאנה בעמודי המוסף לשבת, בעיתון שנהפך לבימת השמאל המצומק.

אז אל יתפלא הבעלים מוזס-ג'וניור, שהתפוצה בירידה ואל יפיץ את עיתונו בחינם (סליחה – בשקל אחד) בתחנות הדלק. ידיעות אחרונות בירידה, וחבל שכך, לא בגלל שלדון אדלסון והחינמון המצליח שהקים, אלא בגלל הקו החד-צדדי שלו ושל חבר פרשניו. העם פונה ימינה, "ידיעות" חותך שמאלה.

תגיות: אסד, טירוף מעאכות, טרוף, יוסי אחימאיר, סוריה

"הקרן לישראל חדשה" רוצה בישראל חדשה.  כמה נחמד, כמה נאור.  הבעיה היא שאותה ישראל חדשה הרצויה ל"קרן לישראל חדשה" אינה עולה בקנה אחד עם רצונו של מרבתו המכרעת העם בישראל.

נכתב על ידי: אהרון רול

עבור אלו המתבלבלים בשם לעיל נציין כי הבילבול אינו בכדי, הבילבול הוא מכוון.  התרגום מהשם האנגלי המקורי הו אכן "הקרן לישראל חדשה" אך המיסדים הבינו כי בכך הם חושפים את כוונותיהם לאשורן הן בפני מעלי התרומות הפוטנציאלים באמריקה והן בפני קהל היעד הישראלי דהיינו, ניתוץ מדינת ישראל היהודית והציונית ולכן הרימו רשת הסוואה בנוגע לכוונותיהם ועיוותו את השם המקורי ל- "הקרן החדשה לישראל", אשר הינו משחק מילים מוזיקלי מאחז עינים.

רשת ההסוואה אף גבוהה מהמתואר.  "הקרן לישראל חדשה" דואגת להעניק תרומות כספיות לאירגונים לגיטימים, אירגוני צדקה לאשורם, שאינם שוטמי ישראל, מתוך כוונה ברורה לכסות על מעשיה ולהקשות על מתנגדיה בישראל לצאת כנגד פעולותיה.  גם פן מעשי קיים להסוואת הכוונות.  החוק האמריקני (והקנדי) מחייב עמותות גיוס כספים להצהיר על שימוש למטרות נאותות בלבד בארצות היעד כגון חינוך ותרבות על מנת שתהיינה זכאיות להוציא סכומי התרומות מחוץ לגבולות צפון אמריקה.  וכך צדה הקרן שתי ציפורים במחי אחד ומשתמשת בעמותות הלגיטימיות, ללא ידיעתן כמובן, כ"אידיוטים מועילים" לכיסוי כוונותיה לאשורן.  "הקרן" יכלה ללא קושי להתרכז בתרומות למטרות נאותות ולבטל תמיכתה בשוטמי ישראל אך כאמור, לא זו כמובן מטרתה.

"הקרן לישראל חדשה" חותרת ל"מדינת כל אזרחיה" אשר לא תהיה יהודית, לא ציונית ולא דמוקרטית.  אשר בה רוב פלשתיני, אשר זכות השיבה המלאה תוענק לו ישלוט על מיעוט של "דהימי" יהודים. 

ההוכחה עד כמה סטה השמאל הרדיקלי הפשיסטי מעקרונות היהדות הציונית הוא ביציאה הגורפת של מפלגת מר"צ ובעיטות הצד שלה מפלגת מפ"מ ותנועת "השומר הצעיר" להגנה גורפת של מסע השיטנה ברחבי העולם הנערך מזה למעלה משני עשורים על ידי עמותות חוץ פרלמנטריות במימון נדיב של "הקרן לישראל חדשה" כנגד ישראל אשר היגיע לשיאו באספקת חומרים שיקריים להלל לאותו אוטו-אנטישמי גולדסטון על מנת שיפיק את הדו"ח המשתלח, השיקרי והפרוע כנגד מדינת ישראל.

הבה ונסיר כל צל של ספק.  אירגוני השיטנה הישראלים היו מודעים ידוע היטב באשר למגמה ולכיוון אשר בו צעד הגולדסטן הלזה, אך הדבר כמובן לא מנע בעדם להמשיך ולהגיר את ארס משטמטם כנגד מולדתם.  אין גם אפשרות כי אותם האירגונים, אלו "משנאי החינם בינינו", לא היו מודעים לבעיתיות של המידע שהעבירו לגולדסטון באשר הרי לא קיימו חקירה ממצה כהילכתה ולכל היותר גבו מספר עדויות מפלסתינים בוגרי אקדמיית פיאסקו ה"פאליווד" של "אל דורה".  ברי היה להם כי החומר היה שיקרי, בילתי אובייקטיבי בעליל, המוציא דברים מהקשרם, המתייג את המתגונן כקלגס התוקפן, משמיץ ומוטה חריפות נגד ישראל ובכל זאת, מאחר שתאם את דעתם וגישתם הלעומתית הבסיסית כנגד מדינת ישראל ועמה, דבקו בגירסתם בלא שטרחו כמובן לאמת הממצאים.  בכך הפכה עצמה "הקרן" עם עמותותיה הללו לאיום אסטרטגי קיומי על מדינת ישראל.

מיהי ומהי "הקרן לישראל חדשה"

"הקרן לישראל חדשה" הוקמה במקורה על ידי יזמים אמריקנים בשנת 1983 , על בסיס ההכרה בחוגי השמאל הקיצוני הן באמריקה והן בישראל כי עקב המהפך השלטוני שחל בישראל בשנת 1977 ועלית הימין לשלטון, הינם נימצאים בתהליך שסופו אפשר שיציין את איבוד ההגמוניה של השמאל על מדינת ישראל.  ההבנה היתה כי על מנת להשיג מטרה זו יש לחנך מחדש את המוני הניבערים הישראלים ("להחליף את העם" כמאמר בן-אהרון דאז), באינדוקטרינצית שמאל אוניברסלית ומכאן גם השם (בתרגום המקור מאנגלית), "הקרן לישראל חדשה". ואכן עם הקמת הקרן הופנו תקציביה בעיקרם לפעילות אירגונים חוץ-פרלמנטרים בישראל גופא.

על רקע הצלחה מזערית בלבד בפעילות זו ובסיפם של שנות השמונים למאה החולפת, גבר התיסכול בקרב יוזמי הקרן והביאם למסקנה כי יש להעביר חלקה של פעילותם לאירופה ובעיקר לארצות הברית ולנסות להשפיע על הפוליטיקה הישראלית מבחוץ דרך ארגונים חוץ-פרלמנטרים עולמיים כמו גם האקדמיה האמריקנית והאירופית.  בשלב זה הצטרפה לפעילות הקרן תנועת "שלום עכשיו" אשר זיהתה את הפוטנציאל הגלום בה והינה מכווינה מאחורי הקלעים ובצינעה את הפעילות החתרנית הבינלאומית כנגד מדינת ישראל הרשמית.  תנועת "שלום עכשיו" הקימה סניף איתן, גדול ומושקע בארצות הברית לשם כך.

חלק מכריע מ"הצלחת" פעילות הסניף ניתן לזקוף להמהפך שחל במדיניות האמריקנית כלפי ישראל והלחץ העצום שהיפעיל ממשל אובמה כלפינו באשר להתישבות בשטחי יו"ש.  אנשי "הקרן וניתמכיה פעלו ללא לאות, במחשכים, מאז מחצית שנת 2008 , בהטיפם משנתם באוזני רם עימנואל ואקסלרוד יועצי אובמה. לחשני הבמה הללו הינם סניף ארה"ב של תנועת "שלום עכשיו" יחדיו עם יוסי ביילין ותנועת "יוזמת ג'נבה" אשר שהו בארה"ב חודשים ארוכים לשם כך.  למותר לציין כי מירב הפעילות הזו ממומנת בנדיבות רבה על ידי?  אכן, כן, "הקרן לישראל חדשה".  פעילות חוקית? כן, אבל סרוחה עד לב השמים (הפעילות "חוקית" לכאורה אך משום שהחוק הישראלי הנירפה עדיין אינו מטפל ב"סוכנים זרים" אלו, כפי שאמור לטפל).

מי ממן את הקרן

דרכי המימון של "הקרן החדשה לישראל" הינן ניפתלות וזאת על מנת להסוות את המקור האמיתי למימון הקרן.  ה- CIA (שוטם ישראל וותיק), מעביר את הכספים עבור התרומות ל"קרן פורד" (אנטישמית ושוטמת ישראל וותיקה), אשר מעבירה אותם ליהודים ואירגונים יהודים לאיסוף כספים אמריקנים, רובם תמימים ובעלי כוונות טובות ואלו מעבירים התרומות למשרדי "הקרן החדשה לישראל" בארה"ב בניהול נעמי חזן (שמאלנית קיצונית ותיקה).  הכספים מועברים לישראל למימון אירגון "שתי"ל", אשר בניהול הג'ב ליאל (שמאלנית קיצונית וותיקה).  אירגון "שתי"ל" הוא אירגון הקצה המממן מטעם ה- CIA ו"קרן פורד" (כולל מדינות האיחוד האירופי), אותן עשרות עמותות ואגודות חוץ פרלמנטריות בישראל העמלות ללא לאות לקעקע קיומה של המדינה.

העדות הטובה ביותר לקישרי קרן פורד והסי. אי. איי. באה מנשיא אוניברסיטת בינגהמפטון לשעבר ג'יימס פטראס אשר קבע במאמר מחקרי מעמיק משנת 2001 , כי קרן פורד מהווה אך סיפור כיסוי לפעולות סוכנות הביון האמריקני ברחבי העולם ומאפשרת לסוכנות הביון להיות מעורבת באופן עקיף וליצור סיכסוכים ברחבי העולם בלא לערב את ארה"ב בנעשה.  נציין גם כי "קרן פורד" ידועה כנגועה באנטישמיות קשה ובוטה מאז הקמתה.

בשנת 2003 נימתחה ביקורת כנגד קרן פורד על ידי סוכנות החדשות, הסוכנות הטלגרפית היהודית, בשל תמיכתה בארגונים לא ממשלתיים על שלקחו חלק בפעילויות אנטישמיות ואנטי-ציוניות בוועידה העולמית נגד גזענות שנערכה בשנת 2001 בדרבן שבדרום אפריקה.

אשת אקדמיה אמריקאית אחרת, ג'והן רולף ב-Foundations and Public Policy: The Mask of Pluralism. State University of New York Press, 2003 טוענת כי קרן פורד וקרנות דומות משחקות תפקיד מפתח בהשתלטות על תנועות התנגדות לשם קימומן של מטרות פוליטיות

פכים ספורים מפעילות הקרן

1 . במסמך של הקרן על חלוקת קרקעות המדינה מינואר 2001, נכתב ביחס לחוק הקרקעות שבתהליך חקיקה, העוסק בעיגון זכויות חקלאים ישראלים בקרקע כך: "אם החוק יתקבל, יעברו אדמות מדינה בהיקף עצום למגזר החקלאי היהודי, ומכאן שלא ניתן יהיה עוד למוסרן (או להשיבן) ליישובים ערבים." אתה, הבנת את זה משה?.

2 . תחת הכותרת היפה שמאחורי קואליציית האירגונים בניהול "שתי"ל" מסתתרת המטרה האמיתית. תפקיד הקואליציה הוא למנוע ולעכב פרויקטים של בנייה יהודית בשטחים שבתחומי הקו הירוק (במו גם באיו"ש) שהקרן מייעדת לערביי ישראל.  הקואליציה מתמחה בפעולות מחאה ובבגצ"ים ובעיקר היא מתמחה בהגשת עררים לוועדות מחוזיות שונות ולוועדות תכנון ארציות בכדי לעכב פרויקטים יעודים יהודיים אלו. 

 3 . פסק דין קציר (קעדאן), מאבק בו שותפה הקרן, הוא דוגמא למגמה זו, וחמור מכך, הוא מראה כיצד בית המשפט העליון במדינת ישראל הפנים מגמה זו ופוסק בצורה כזו ההופכת את כל הפרויקט הציוני ללא מוסרי.

4 . מאבק הקשת הדמוקרטית המזרחית לפיתוח באדמות הקיבוצים קשור, מתוזמן ומוכוון על-ידי הקרן החדשה ושתי"ל.  להערכתם (הנכונה בבסיסה) חלק מעוצמתו של המפעל הציוני נישען על בסיס התנועה הקיבוצית ועירעור חוסנה של התנועה הקיבוצית יערער, כפועל יוצא, את חוסנה של מדינת ישראל.  הקיבוצניקים לא מצטיינים בתבונה פוליטית יתרה, ישנם מהם המגינים, בחוסר מחשבה ותחכום בולטים, על פעולות הקרן ועמותותיה.  מי אמר שאין ביצוע חראקירי יפאני גם בישראל.

5 . הקרן מקדמת גם מאבק ל"פלורליזם דתי", מתוך הנחה כי החלשת הזיקה לדת והמסורת היהודית תנתק את הקשר של העם היהודי לארץ ישראל ותקל על הקמת מדינת כל אזרחיה אשר תהפוך במוקדם מאשר מאוחר לבעלת צביון פלשתיני מוסלמי.  למשל גילעד קריב, מראשי התנועה הרפורמית בישראל היה מראשי תומכי מאבקה של ויקי כנפו (ניתמכה ניכבדות על ידי "שתיל") והוא מראשי חותמי מסמך נוסייבה-עמי איילון.

6 . כך מגדירה "הקרן החדשה לישראל" את מטרותיה במסמכיה: "שתי"ל והקרן יפעלו בתחומים הבאים: צירוף והצמחה של ארגונים למאבק, הצמחת מנהיגות מקומית והכשרתה….לנקוט בקו מרכזי של קידום מאבקים מקומיים" .  דהיינו, הקרן מיצרת במו ידיה מאבקים כנגד המדינה מתוך המדינה בשליטת גורמי חוץ שוטמי ישראל.  שוב, האם הבנת זאת משה?

7 . הקרן שואפת ליצור אווירת דה-לגיטימציה סביב ערך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל – הוא ערך היסוד של הציונות.  מאחר וקרקע היא משאב מוגבל, המאבק הוא דו ראשי. מחד עידוד מסירת אדמות לערבים ומאידך, מניעת התיישבות יהודית. הפרויקט החשוב ביותר של הקרן החדשה לישראל בימינו, הינו השגת קרקעות לערביי ישראל בכל שטחי ארץ ישראל, למן הבדואים בנגב ועד הערבים בגליל (והם מסמנים הצלחה לא מבוטלת).

8 . מי שיכנס לאתר "הקרן החדשה לישראל" בעבר ובימים אלו ימצא הזמנה לתוכנית המשפטנים של הקרן החדשה הכוללת שנת לימודים בארה"ב (במסגרת אקדמית שמאלנית רדיקלית) ושנה של פעילות מעשית בישראל במסגרת אחד הארגונים העוסקים לכאורה בתחום "זכויות האזרח". המדובר בארגונים כמו "שלום עכשיו", "בצלם", "המוקד להגנת הפרט", "מוסאווה", "זוכרות", "עדאללה", "מחסום ווטש", "שוברים שתיקה", "במקום" "גוש שלום", "איתיג'אה", "קשב", "עיר עמים", "גישה", "יש דין", "אג'נדה" וכיו"ב, ארגונים הרודפים את הפרויקט הציוני. ההכשרה במסגרת "תכנית הכשרת המשפטנים" מתמקדת בנושא זכויות האדם בהקשרן כאנטי לאומית ישראלית ויהודית, כך ע"פ דו"ח על פעילות הקרן מטעם הקרן. 

בחזרם של אלו מתקופת הכשרתם מתמקמים אותם המשפטנים הטעונים כעת באוריאנטציה אנטי ישראלית וציונית חריפה, באירגונים ממשלתיים וחוץ פרלמנטרים ישראלים הממומנים על ידי הקרן.

למותר לציין כי "הקרן החדשה לישראל" מצאה בכך את הסדק, הפירצה השלטונית והחוקית במדינת ישראל אשר תאפשר לה לשלוט על מהלכיה הפוליטים והמדינים של המדינה ללא כל צורך להיות מעורבת בהליך הדמוקרטי התיקני של בחירות ושאר "זוטות".  אותם המשפטנים אשר עברו הכשרה בעלת אוריאנטציה אנטי-ציונית ופרו-פלסתינית מובהקת נימצאים בכל אתר ואתר של השילטון והפוליטיקה הישראלית לאמור: משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, השרות הציבורי, רבים משגרירי ישראל בחו"ל והאקדמיה הישראלית ומשפיעים ומכוונים את מהלכי מערכת המשפט והשלטון הישראלי.  אין תמה כי במקומותינו "חבר מביא חבר, חבר מגן על חבר" הפך לנורמה בנוסך מחלה סופנית ידועה ומאוסה.  המתווה הינו של "זרועות תמנון" המוצצות לשד המדינה מבפנים.

נושאים שם הדמוקרטיה לשוא

לאיזה דמוקרטיה מכוונים דוברי הקרן? לזו של רפובליקת ווימר (בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה) שאיפשרה את עלית הנאציזם והיטלר לשלטון או לדמוקרטיה מתגוננת נוסך ארה"ב?

המתווה בין פעולות המפלגה הנאצית לבין "הקרן לישראל חדשה" הינו זהה (ואין הכוונה לדימיון באופי ההתארגנות).  הנאצים שאפו לקעקע את שלטון רפובליקת ויימר דרך ניצול רפיסותה של הדמוקרטיה שם ולהחליפו בשלטון אנטי דמוקרטי, נציונל סוציאליסטי.  ראוי לציין גם כי הצלחת הנאצים בתפיסת השלטון בשנת 1933 לא היתה כלל מתאפשרת ללא ממימון נדיב ומפליג של בנקאים בינלאומים אמריקנים (ואנטישמים מובהקים). 

"הקרן לישראל חדשה" שואפת, דרך עמותותיה בדיוק לכך דהיינו, חדירה ערמומית ונכלולית, תוך ניצול רפיסותה של הדמוקרטיה הישראלית, בעזרת סוכניה, השתולים מבעוד מועד באושיות הממסד, אלו הם זרועות המדיה והמערכת המשפטית, להשתלטות עוינת על מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה במקרה הטוב (לטעמם), כלומר: מדינה כנענית, המדינה הערבית העשרים ושלש, נטולת יהודים, רוח יהודית ודת יהודית, ולהמלכת שילטון שמאלני קיצוני, אמור פשיסטי, במקרה הפחות מוצלח, במדה והמזימה הראשית לא תעלה יפה.

ניתן לראות זאת במימון מפליג מטעם הקרן לעמותות פלשתיניות פנים ישראליות החורתות על דיגלן בדיוק עקרונות אלו וכמובן עמותות "ישראליות" המשתיכות כולן (הפלא ופלא) לשמאל הקיצוני המיליטנטי, התומכות בתזות זהות אלו בדיוק נימרץ (כאמור: "שלום עכשיו", בצל"מ, "זוכרות", "מחסום ווטש", "נשים בשחור", "קואליציית נשים", אומץ לסרב", "שוברים שתיקה". "אנרכיסטים נגד כל דבר" ועוד פירות באושים דומים מתחתית חבית החברה הישראלית).

באשר "הקרן לישראל חדשה" ועמותותיה האנטי-יהודיות וציוניות מייצגות אך חלק קטן יחסית מעמנו (הן בישראל והן בארצות הים), ומפאת העובדה כי הללו כושלים יותר ויותר במבחן הדמוקרטי האולטימטיבי דרך פסק הבוחר בקלפי, הרי שמצאו הם מסלול עוקף דמוקרטיה בדמות מימון ופעילות של שוטמינו המסורתים מח"ול מצד אחד וביצור מעמדם באמצעי המדיה והמשפט הישראלי מהצד השני (אותם אלו שלעולם אינם עומדים למשפט הבוחר ממילא), מתוך כוונה ללפות את ישראל לפיתת חנק ולהביאה על בירכיה למלא רצונם.  אכן, דמוקרטים לתפארת.

נושאים שם "זכויות אדם" לשוא

אירגונים חוץ פרלמנטרים המנסים לעקוף את המחסום המוסרי של עם הנילחם לקיומו ניתלים במושג "זכויות אדם".  את אשר אימץ בית המשפט העליון הישראלי בחום דהיינו "הזכות לזכויות" אשר תמיד גוברות על "הזכות לחיים" (או קיום), עקב נטיה פוליטית ואידאולוגית חד צדדית שמאלנית קיצונית, אימצה גם כל הערמה הבואשת הזו.  המושג "זכויות אדם ואזרח" הפך לכן להיות בזוי ובדין.

כל מצורע וזב חוטם בינינו, כמו גם ברחבי העולם, מכסה את ערוותו ומתהדר בנוצות המזויפות של "זכויות אדם" בעוד אשר כוונתו לאשורה היא להאדיר את משנתו הפוליטית האישית תוך אחיזת עיני המתבונן.

הזלזול בתבונתו והגיונו הבריא של של הציבור הינו כה גדול עד כי הבנתם של "לוחמי הזכויות"-בפרוטה אינה מגעת להשיג כי יצר הקיום האינסטיקטיבי של כל יצור חי הינו ראש וראשון בקיומו.  מפאת שמעמידים "זכויות אדם" לפני יצר הקיום הקמאי הרי שזוכים הם לקיתונות של בוז וסלידה טיבעית בידי כל שעיניו בראשו.  ומכאן, זה המעמיד "זכויות" לפני "חיים", זכאי בהחלט לתיוג מוצדק של בעל אישיות רופפת ובעיתית.

אין האמור לעיל בא לגרוס כי בכל מקרה ומקרה יהיו זכויות האזרח נופלות מהזכות לחיים אך בהחלט באים אנו לאמר כי יש לשקול בסרגל מידתי רגיש ביותר את שני המוטיבים הללו באורח מאזן ומידתי, כאשר בכל מקרה של איזון מושלם בין השניים הרי הזכות לחיים תמיד תקבל עדיפות על הזכות לזכויות.

"הקרן לישראל חדשה" ודובריה, כולל כל האירגונים שוטמי ישראל הממומנים על ידה עושים שימוש נכלולי וציני, כקרדום לחפור בו, במושג "זכויות אדם" וברי לכן כי מוציאים שם רע לכל הנושא החשוב והחיוני מעין כמוהו.  דומה הדבר לאותו סיפור "הרועה והזאבים", באשר לכשניצרכים אנו להעמקת זכויות אזרחיות, כפי שאכן קורה במקומותינו, הרי שפעילותם המקדימה, מאחזת העינים והנכלולית מסיטה את הדיון בנושא 'זכויות האזרח' לנושא הפוליטי תוך שמהות הזכויות החיוניות לרבים בינינו נישכחת בלהט הוויכוח.  היוצא מכך כי אלו הנושאים את שם "זכויות האדם" לשוא, מקעקעים את הזכויות הלגיטימיות של האזרחים במו ידיהם.  אל לנו להצטער על כך.  אלו, לא היה בכוונתם מלכתחילה לעסוק בזכויות אזרח אלא אך פיטפטו עצמם לדעת שלא לשם שמים.

הכה בשליח

אירגון "אם תירצו" אשר חשף את עוולות "הקרן" הינו אך "השליח".  אירגון זה המאגד יהודים ישראלים, חילונים, ציונים עד עמקי נישמתם, לא הימציא את שפירסם, האירגון נתן פומבי לעובדות הידועות מזה זמן אך הוצנעו באדיקות רבה על ידי המדיה הישראלית וראשויות המשפט ופרקליטות המדינה בעיקר, אשר חלקים ניכבדים בם נגועים אנושות במחלה הסופנית של שיטנת ישראל ועמה.  וכעת מותקף אירגון "אם תירצו", באשר תקיפת השליח, כך מקווים כלבי הדוברמן בתיקשורת, תסיט את תשומת הלב הציבורית מהעובדות לאשורן, מהמהות והיא פעולתם המתמשכת והעיקבית של "הקרן ובנותיה" להכפשת מדינת ישראל ועמה ברחבי העולם.  ניתן להבחין בנקל באופי ההתקפות כנגד "אם תרצו" המתמקדות בדיוק בסיגנון הפעולה של משטיני ישראל עצמם דהיינו, שימוש בכינויים כגון, "אנטי-דמוקרטים", "סותמי פיות", "פשיסטים", "מקארתיזם" ועוד ירקות באושים כאלו המסבים את דעת השומע מהמהות עצמה.  דומה והללו למדו רבות מהאדונים גבלס ושטרייכר במדינה אירופית מסויימת אשר בה "שקר שחוזרים עליו די פעמים הופך ל"אמת"".

כנסת ישראל חייבת, אבל חייבת להכנס בעבי הקורה תוך חקיקת נגד נאותה באשר לפעילות 'סוכנים זרים' בישראל וכל המקדים הרי זה משובח.  המדובר כאן הוא בביקורת ובדיקה לגיטימית של פעולות הקרן ועמותותיה, ההתנגדות לכך מעלה תהיה גדולה….ממה בדיוק חוששים סנגורי "הקרן" ופעולותיה,  ממה הם מפחדים (חיים אורון, בוז'י הרצוג, יש לכם תשובה)?

ניתן למצוא פרטים רבים נוספים ומרחיבים באשר לנאמר פה במהדורתו השניה של הספר "משנאי החינם בינינו" אשר הופץ במחצית שנת 2009..  ניתן לעיין בספר (ולקבלו) בקישור הבא:

 http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf

גם המהדורה השלישית והמורחבת של הספר תופץ כשרות לממוענים חינם אין כסף, במחצית השניה של שנת 2010.

אהרון רול

amroll@sympatico.com

תגיות: אהרון רול, ישראל, ישראל חדשה, קרן לישראל חדשה

צילום של תלמידי בית הספר, התמונה אינה קשורה למכתב.

לכבוד: האדון גדעון סער

         שר החינוך

אדון נכבד,

שלום רב,

אנו תלמידי כיתה י"ב נתבקשנו לכתוב מכתב למשרד החינוך במסגרת פרויקט בשיעורי אזרחות.

במהלך פרויקט זה חקרנו את נושא תאונות הדרכים הנגרמות על ידי נהגים צעירים הנוהגים בדרכים תחת השפעת אלכוהול.

נוכחנו לגלות, כי רוב תאונות הדרכים נגרמות על ידי נהגים צעירים בני גילנו. כמו כן מרבית תאונות הדרכים הן תוצאה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

רוב הנהגים אינם מכירים את החוקים והתקנות הקיימים בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ונוהגים מדי ערב בצאתם ממקום הבילוי כשהם שתויים ולא מודעים למעשיהם ולהשלכות השונות.

משאלון שערכנו בקרב אותם נהגים צעירים עלה כי מרביתם חושבים שמדינת ישראל אינה פעילה מספיק בבתי הספר למניעת נהיגה בשכרות.

אנו בטוחים כי הינכם מודעים היטב להשלכות שיש לנהיגה בשכרות, ברם אינכם פועלים מספיק למניעתה ולהקטנת היקף תאונות הדרכים.

על כן, החלטנו לקחת יוזמה ולכתוב לכם מכתב במטרה להעלות את המודעות בקרב הצעירים.

הפתרון שהעלינו במהלך העבודה הינו: השוטרים יעברו בחטיבות העליונות בקרב תלמידי כיתה י"ב, שהם הנהגים הצעירים של היום, ויסבירו להם היטב מהי נהיגה בשכרות? מהי הכמות המותרת על פי חוק?. ינקבו בפניהם את ההשלכות השונות שיש למעשים וכי לפני יציאה יש לחשוב פעמיים אם לקחת את האוטו או להשאירו מאחור וכן שהחלטה זו הינה גורלית ויכולה לשנות רבות, דהיינו,יסבירו להם שנהיגה בשכרות מביאה להרס משפחות, להרוגים רבים ואף חפים מפשע, שהנהג האשם יוכל לשבת שנים רבות בכלא על רצח חבריו. רוב הצעירים של היום טוענים כי כוס בירה אחת אינה יכולה להשפיע על הנהיגה וכאן הם טועים. כל אדם מגיב אחת ולכן יש להסביר להם שאם שותים לא נוהגים בכלל!. הנהגים אינם יודעים כיצד שתייה קשורה לנהיגה, כיצד היא משפיעה על הגוף, וזהו תפקידם של השוטרים להסביר להם על הקשר בין השניים. כמו כן, יסבירו להם את החוקים השונים שנחקקו עם השנים כנגד נהיגה בשכרות.

אנו סבורים כי מעבר השוטרים בבתי הספר יוכל להרתיע נהגים צעירים רבים וכך יביא להקטנת תאונות הדרכים ואף להעלאת המודעות לנושא זה.

רוב הנהגים הצעירים פועלים בפזיזות ובחוסר מחשבה אך כפי שנאמר- עדיף לאבד רגע בחיים מאשר חיים ברגע. הצעירים אינם מודעים לערך החיים ומתפקידכם לגרום לשינוי בצורת מחשבתם על ידי פעולות הסברה שיעשו בידי שוטרים.

נשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי על דעתכם בעניין.

תודה רבה על הקשבתם,

תלמידי כיתה י"ב 2

בית הספר הרב תחומי בשיתוף רשת עמ"ל נהריה

חטיבה עליונה א' גפן

תגיות: גדעון סער, עמל נהריה, שוטרים, שר החינוך, תאונות דרכים

נכתב על ידי: ד"ר ניבה שפירא

התמונה מויקיפדיה

היתרון התזונתי שבדגים ידוע לכל, אבל הרוב באוכלוסייה לא מודע להשפעתם גם על הפחתת הסיכון לסרטן

למרות הידע הרב המוכר לכל על הקשר שבין השמנה למחלות לב, מפתיעה העובדה שרבים מתעלמים מהעובדה שהשמנה מהווה גם גורם סיכון משמעותי לחלות בסוגים שונים של מחלת הסרטן. כביסוס לטענה זו, נמצא במחקר שנערך לאחרונה בבריטניה כי 66% מהסובלים מעודף משקל לא מודעים לקשר שבין השמנה לסרטן.

להלן הקישור לכתבה המלאה: דגים ומחלת הסרטן: יש קשר בין השניים

נלקח מאתר:

תגיות: דגים, מחלת הסרטן, סרטן

התמונה מויקיפדיה

"שר החוץ אביגדור ליברמן איים על הנשיא אסד בנאום באוניברסיטת בר-אילן כי במלחמה הבאה הוא ומשפחתו עלולים לאבד את השלטון בסוריה. ליברמן שיגר גם דברי אזהרה כלפי ראשי הרשות הפלשתינית" (מן העיתונות).עונת האיומים של שר החוץ ליברמן שהחלה בימים האחרונים בקול ענות חזקה עשויה להתעצם בשבועות הקרובים ככל שהוא יחוש מאוים ע"י כמה שרי ממשלה, בהם שר הביטחון אהוד ברק, השר לעניינים אסטרטגיים משה יעלון והשר לשיתוף אזורי סילבן שלום, המנצלים את מצוקתו הפלילית ונוגסים בממלכתו.

מקורות לא יודעי דבר המקורבים לסביבתו הרחוקה של ליברמן ונפגשים לפעמים בהלוויות עם הנהג האישי שלו הדליפו לעבדכם הלא נאמן מנין איומים לא מוסווים המצויים בצנרת החלודה של שר החוץ ויצאו לחושך בשבועות הקרובים.

להלן אנו מביאים את רשימת המדינאים הזרים המאוימים ע"י ליברמן האיום בצירוף האיומים המצויים בימים אלה בשלבי שיפוץ אחרונים:

• מנהיג החיזבאללה נאסרללה: "אם תמשיך לאיים בהשמדת ישראל לא תוכל להמשיך להסתתר בבונקר שלך. אנחנו נחפור לך בונקר בעומק של שלושה קילומטר ליד בירות ונקבור אותך חי אסור בשלשלאות. נדאג שתקבל הנשמה מפה לפה מחולה איידס אחרי שנצרוב קודם את לשונך הארוכה";

• ראש ממשלת החמאס איסמעיל הנייה: "אם ימשך ירי טילי הקאסם לעבר ישובי הדרום תתחיל הספירה לאחור של ימי חייה של נשמתך העלובה. ונעשה הכול כדי לגרום לך ייסורים וכאבים באמצעות מזל"ט שלנו שיטוס בשמי עזה וישגר אליך גלי חום בגופך המסריח שיפיקו 44 מעלות בצל, יגרמו לך רעידות אדם וישבשו את מערכת החשיבה הלקויה שלך. אם לא תירגע גם אחרי הטיפול הזה נאטום אותך באחת המנהרות שלך שעדיין לא הופצצו":

• נשיא ארה"ב ברק אובמה: "אם לא תאפשר לראש הממשלה נתניהו להפשיר בהקדם את ההקפאה ביש"ע אני אדאג לכך שהקהילה הרוסית הגדולה בארה"ב תלבין את פניו ברבים";

• שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון: "אם לא תחדלי להציק לנו אמנה את מוניקה לוינסקי המתגוררת בלוס אנג'לס לתפקיד קצינת הסברה בקונסוליה שלנו בעיר";

• נשיא אירן אחמדניג'ד: "חתיכת אפס מסריח שכמוך מי אתה שתאיים על מדינת ישראל. אנחנו נשלח אליך באמצעות עורב דואר שחור חבילת חיידקים לייצור שפעת חזירים משודרגת שתפיל אותך חלל במוות חזירים איום ונורא";

• ראש ממשלת טורקיה ארדואן: "יא נחש קוברה שכמותך כנראה שהבדלי הגובה הטבעיים שבינינו לא השפיעו עליך ואתה ממשיך לשתף פעולה עם המדינות האויבות שלנו תחייב אותנו להעניש אותך ברוח האיסלאם. 40 מלקות על הגב התחתון בשולי ישבנך";

• נשיא סוריה בשאר אסד: "אם תמשיך להתחמש בטילים ארוכי טווח ולאיים על ישראל נדאג לכך שלא רק שתאבד את השלטון במלחמה הבאה אלא נדאג לכופף את אצבעות ידיך לצמיתות על-מנת שלא תוכל לעבוד במקצוע שלך כרופא עיניים;

• נשיא מצרים מובארק: "בשעתו כשלא כיהנתי כשר החוץ איימתי שבמקרה של מלחמה באזור יש להפציץ את סכר אסואן בארצך וגם שלחתי אותך בהזדמנות אחרת לכל הרוחות. מאחר שאתה ממשיך להיות חד-צדדי בסכסוך שלנו עם הפלשתינים ומאפשר כריית מנהרות חדשות לעזה אני נאלץ להרחיב את תחום האיום. צריך להפציץ גם את הפירמידות בארצך וכבונוס לשלוח אותך גם לכל השדים ולמנוע מהבן שלך להיות בבוא היום יורש שלך בתפקיד הנשיא";

ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן: "אם לא תפסיק מיד לשגע אותנו ולא תחזור מיד לשלוחן הדיונים אנחנו ננחית עליך מכות כואבות. נקים מחסומים מול הבית שלך ומול ביתו של ראש ממשלת החוצפן פאהיד ותוכל לצאת רק לכמה שעות ביום באישור שלנו ובמקביל נקים קשרים דיפלומטיים עם החמאס בעזה ואפילו נפתח שגרירות ליד מחסום ארז";

• מחבר דוח על "עופרת יצוקה", גולדסטון: "אתה יכול להתבייש ביהדותך איך העזת לחבר דוח קטלני על מעשי נבלה שעשתה כביכול ישראל במלחמה בעזה ולא תסתפק בהסברים שלנו ותעמוד על חקירה בינלאומית. נכריז עליך נידוי בינלאומי באמצעות 100 רבנים שיתקעו בשופרות, אתה תוכרז כיהודי מומר. נפיץ עליך שמועות על מעשים פליליים שביצעת ונדרוש מהאינטרפול שיסגיר אותך לישראל לצרכי חקירה. ראה הוזהרת פעל מיד ויפה חצי שעה קודם";

• ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין: "חברי ורעי היקר אכזבת אותי. גררתי קצת את ישראל מכיסה של ארה"ב לעבר החיק שלכם בתקווה להחזיר אתכם למעורבות פעילה במזרח התיכון ועכשיו מגלים האירנים שהבטחתם להם מערכת הגנה אווירית חדישה נגד תקיפה אווירית. אני לא רוצה לאיים עליך כי אני פוחד ממך אומר לך רק ברמז אנא אל תעשה זאת. אם לא תשמע בקולי אכעס עליך ואהיה צ'ילבה שלך".

תגיות: אביגדור ליברמן, איומים, אריה אבנרי, סוריה

אלעזר הכהן, מנהיג העדה הנחשב לבעל ידע נדיר, מת בגיל 83 והובא למנוחות בהר גריזים. "מקווים שהיורש ימלא את מקומו בצורה טובה"

התמונה מויקיפדיה

נכתב על ידי: עמיחי אתאלי

להלן הקישור לכתבה המלאה: העדה השומרונית בוכה: הכהן הגדול הלך לעולמו

נלקח מאתר:

תגיות: אלעזר הכהן, כהן גדול, שומרונים

הצייר מאיר פיצחדזה החזיר היום את נשמתו לבורא עולם והוא רק בן 55 ,

התמונה נלקחה מאתר : גלריית דן

להלן הקישור לאתר גלריית דן: מאיר פיצחדזה

נכתב על ידי: אלכס לוין

 מאיר חלה בשנים האחרונות במלחת הסרטן, אני הכרתי את מאיר ממש עם עלייתו למדינת ישראל מגרוזיה, הוא  הציג את אחת התערוכות הראשונות שלו במדינת ישראל בבאר שבע במשרדים של הנהלת מפעלי ים המלח, בתערוכה הזאת קניתי ממנו ציור שמן יפיפה שמצוי אצלי עד היום במחיר ממש מצחיק של 100$ , ציור מהמם .קניתי אז את הציור בכדי לעזור למאיר אך הציור כציור פשוט מהמם.

מאיר עלה לארץ בשנת 1973, מאיר היה מגדולי הציירים במדינת ישראל בשנים האחרונות. מאיר היה תלמידו של רזו רמישווילי , סגנונו הקלאסי מודרני היה אחד מסגנונות הציור המהממים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. יהי זכרו ברוך.

תגיות: מאיר פיצחדזה

האחיינית של אישתי (נועה) מאושפזת במרכז שניידר  -  סרטן בחלל הבטן
וזקוקה בדחיפות לתרומת דם מסוג B מינוס, שהוא סוג נדיר.

מי מכם אשר! מתאים ויכול לעזור, אשמח אם יצור קשר איתי במייל או בטלפון על
מנת שאוכל לחבר בניכם.

מצורפת תמונה של הילדה.

תודה,

מורן

Moran Tabak
VP Sales Consumer Products
Radiancy ( Israel ) Ltd.

5 Hanagar Street

P.O Box 7329
Hod-Hasharon, Israel
Tel:  +972-(0)9-7757500 
Fax: +972-(0)9-7757511
Mobile:  +972-54-7776629  Skype: Tabakm

תגיות: חולת סרטן

השמנה אחראית למאות אלפי מקרי סרטן עודף משקל והשמנה גורמים ליותר מ-6% מכל 1.6 מיליון מקרי הסרטן המאובחנים בארה"ב בכל שנה * שמירה על משקל נורמלי יכולה למנוע מחצית ממקרי סרטן רירית הרחם, שליש מכל מקרי סרטן הוושט ורבע מכל מקרי סרטן הכליות לרשימה המלאה כיום יש את הידע למנוע 40% ממקרי הסרטן - הטרגדיה היא שלא משתמשים בידע זה לקובעי המדיניות בעולם יש הזדמנות ומחוייבות להשתמש בחיסונים כדי להציל חיי אנשים

התמונה מויקיפדיה

40% מתוך 12 מיליון איש המאובחנים בסרטן בכל שנה בעולם כולו, יכולים למנוע את המחלה הקטלנית על-ידי כך שיגנו על עצמם מפני זיהומים וישנו את אורח חייהם. כך מדווחים מומחים היום (ד', 3.1.10).

נכתב על ידי : יפעת גדות
 
להלן הקישור לכתבה המלאה: 40%- ממקרי הסרטן ניתנים למניעה

נלקח מאתר  :
.

תגיות: מחלת הסרטן

ד"ר יוסף ברנר, מנהל המכון האונקולוגי בביה"ח וולפסון, מנפץ את המיתוס סביב הטיפול הנפוץ בסרטן

נכתב על ידי: תומר ולנר

להלן הקישור לכתבה המלאה: טיפולי כימותרפיה – מענה חלקי לחולי סרטן

נלקח מאתר:

תגיות: טיפול רפואי, כימותרפייה, מחלת הסרטן

  נכתב על ידי: אהרון רול        התמונה  מויקיפדיה  לאור המצב העובדתי כי למעלה מחמישים אחוזים (לפי נתוני משטרת ישראל משנת 2007 ), מכלל התלונות על אונס והטרדה מינית הינן תלונות שוא, נישאלת השאלה, על מי מגן הבג"צ בפסיקתו המונעת פומביות הדיון במשפטו של הנשיא לשעבר מר משה קצב, על הנשים שהוטרדו (לכאורה) מינית או על אלו המתלוננות תלונות שוא?אין הכוונה כאן להגן ולתמוך בתביעתו לבג"צ של עיתון ידיעות אחרונות בנושא הסרת צו איסור חשיפת העדויות ופרטיהן של המתלוננות כנגד הנשיא קצב, באשר מניעיו של זה אינם באים לשם שמים אלא נובעים ממציצנות לשמה וזאת על מנת לשקם הרייטינג השוקע ממילא של העיתון.  גם טענת "זכות הציבור לדעת" הינה מופרכת באשר מי קובע את זכותו של הציבור לדעת, העיתון?  אנו מביאים כאן את הפן הבילתי מוסרי בעליל של בית המשפט העליון (בה"ה לשם קיצור) וגישתו לשפיטה הנוגדת עקרונות צדק ודמוקרטיה ומתנכלת לבני אנוש אשר הוחלשו בכוונת מכוון בידי רשויות המשפט מטעמים שאינם לענין.  אנו עוסקים בצדק שאינו נעשה ולכן גם אינו ניראה.במאמרנו הקודם הבאנו כבר את פסיקת ה"בה"ה" בנושא "כביש" 433 ", המעדיפה "הזכות לזכויות" של פלסתינים על פני "הזכות לחיים" של יהודים, המוטה אף היא בהתאם לנטיותיהם הפוליטיות חד-צדדיות של השופטים ואין בינה ובין צדק או זכויות אזרח משותף רב.  כך שניתן בהחלט למצוא כאן מתווה החוזר על עצמו שוב ושוב. תקנת איסור הפירסום אשר השראתה לקוחה מאירופה של המחצית הראשונה של המאה העשרים היכן שבגרמניה הנאצית כמו גם ברוסיה הבולשביקית קיבלו מסיתים ומעלילים חסינות מפני פומביות, היכן שההליכים המשפטיים היו ניסתרים בחלקם או ברובם הגדול ובכך עודדו והעלו על נס מסיתים ומדיחים חשוכים כנגד מתנגדים פוליטים לשלטון והפכום ליקירי המערכת….ממש כפי הקורה בינינו משך העשור האחרון באשר למתלוננות השוא על תקיפות מיניות.עדנה ארבל (כיום שופטת בעליון), בשמשה בעברה כפרקליטת המדינה תיקנה תקנה, לא חוק, תקנה חסרת בסיס בחוק, תקנה עוקפת חוק וחוקה המקעקעת כל יסוד לשפיטה במדינה דמוקרטית, המורה כי לא תוגשנה תלונות ולא תישפטנה מתלוננות שוא וזאת בעילה הבאה לעודד נשים להתלונן אודות תקיפה מינית.  אנו כבר מודעים לעובדה כי קיימים גברים הנמקים בבתי הכלא על לא עוול בכפם אך משום שמילתם לא שיכנעה דייה כנגד מילת הצד השני, תקנה מזעזעת זו תורמת רבות למצב זה.  מערכת המשפט הישראלית דהיום גורסת (בניגוד לכללי הדמוקרטיה האלמנטרים) כי יש להעניש ולכלוא חפים מפשע ובלבד שזכויותיהן הוירואליות של נשים תתקיימנה (למעלה ממחציתם מעלילות שוא כאמור) ואלו תוכלנה להגיש תלונות כנגד תקיפה מינית ככל שידבנו ליבן בלא חשש לתוצאות שיקריהן.זוהי התרת דם, פשוטו כמשמעו.  משטר דמוקרטי אינו יכול לסבול עיוות מעין זה.  אין לתקנה מעין זו אח ורע בכל העולם, המערבי והמזרחי יחדיו.  פרושו של דבר כי מעלילות טפילות וחומדות ממון לא להן, זוכות להגנה משפטית ללא מעצורים ושיקול דעת קל שבקלים.  תקנה זו ברי שמהווה עידוד לנשים להתלונן-ומדוע לא?  שהרי אין מחיר, אין עונש מושת מאחורי תלונת השוא, בעוד אשר תקנה זו מפרה את זכותו האלמנטרית של אדם לנסות ולהוכיח חפותו, להפרע ממשסיו ומשטיניו.  תקנה זו גורסת למעשה כי אדם הינו אשם כחטא עצמו, עד שלא תוכח חפותו". אנו איננו אמורים לבצע מעשי פשע חוקתי, משפטי וחברתי במו ידינו בכך שנתיר תלונות שוא, וזאת על מנת לשמור על זכויות "עתידיות", וירטואליות של ניפגעות, כפי שמקדמים פרקליטות המדינה וה"בה"ה" (ראה גם פסיקת כביש 433). פרושו של דבר הוא כי גברים חשופים לתלונות שוא של נשים אינטרסנטיות, מעלילות, בלא שקיימת הגנה ממשית בידם.  פירושו, כי שמם הטוב, חייהם, גורל משפחותיהם ויציבותם הנפשית של ילדיהם, כל אלו מקועקעים על ידי תקנה דרקונית שאיש אינו טורח כלל לשנותה בעוד אשר ברי כי מלכתחילה אסור היה לה לבוא לעולם.וכעת, אותה השופטת ארבל יחדיו עם ידידתה היקרה לשחיתות המשפטית הזו בייניש, באות לקעקע את עקרון היסוד בכל משטר דמוקרטי דהיינו, פומביות הדיון המשפטי ושוב בשם "צידוק" משפטי מגדרי נואל.  גם כאן וכעת תואנתו של הבג"ץ  הינו עידוד לנשים להתלונן כנגד הטרדות מיניות.  אליה וקוץ מטריד בה, החלטה מפלה מגדרית זו מהווה בנוסף עידוד לנשים להתלונן באורח שיקרי (כפי דוחות משטרת ישראל), כנגד גברים בעודן חוסות תחת צלליו השחורים של החוק.הנושא מחריף בזוכרנו כי במרבית המקרים עוסקים אנו בתלונה אשר בסיסה הוא מילה כנגד מילה וכך במחשכים, במדה ועקרון הפומביות מקועקע, מתירים אנו במשנה תוקף קיום עלילת דם באין מזור לניפגעים.  מכוונים אנו לכ-250-150 גברים במדינת ישראל המתאבדים מדי שנה בשנה על בסיס אפליה מגדרית כמתואר לעיל (ולא אישה מתאבדת אחת לרפואה).  צאו וחשבו, בעשור החולף התאבדו מסיבות אלו כ- 2000 אבות, גברים, בעלי משפחות,  למצער כ- 5000 ילדים נותרו ללא אב בחלד וזאת על רקע עיוותי דין בבתי הדין למשפחה ובתי הדין הפליליים באשר אינם מוצאים מזור להוכחת צידקתם כנגד מתלוננות השוא, באשר דרכם להתלונן נחסמה הרמטית על פי "תקנת ארבל" בפרקליטות המדינה.  ובאם מספר זה אינו מבטא עלילת דם כלפי הניספים, שפך דם בריש גלי, איננו יודעים שפך דם מהו? מספר זה ניתן לדמותו לפיגוע המוני נוסך "מגדלי התאומים", הכפול למצער בחומרתו מזה שהשיתו עלינו החמאס, הפת"ח והחזבאללה יחדיו בתקופה המקבילה.  ולאור מספר מזעזע זה של נירצחים (מתאבדים) הדעת היתה נותנת כי נישמע קול זעקה רמה מקצה ארץ לקציה, אך אנו להוותנו חווים אך דממה דקה, קשר של שתיקה מפחיד.  האם ניתן למצוא כאן קשר לעובדה כי ישראל ופרו הינן המדינות היחידות בעולם המערבי אשר אין בהם משמורת משותפת על ילדי משפחות הרוסות (השאלה רטורית, כמובן שיש קשר מובהק)?  שוב אנו עדים למתווה מצמרר בו ה"בה"ה" מעדיף את "הזכות לזכויות", נשים במקרה זה, אשר למעלה מחציים הוכחו כמופרכות ושיקריות, עלילות שוא לאשורן, על פני "הזכות לחיים" של גברים אשר עיוות המשפט הביאם כענין של עובדה אל סיפו של השאול ומעבר לו.הבה ונסיר ספקות בענין.  אין המדובר בגברים מתעללים, אין המדובר בגברים מטרידים, אין המדובר באנסים, המדובר הוא בגברים נורמטיבים החשים (כניראה בצדק רב), כי נעשה להם עוול איום, החשים כי אין בידם בצר להם למי לפנות, כי ניטרקו בפניהם כל דלתות החוק באורח מגדרי וציני, המגיעים להכרה כי המוצא היחידי העומד בפניהם הוא ליטול את חייהם במו ידיהם.  ומכאן שידי "הפרקליטות, "הב"ה" והבג"צ מגואלות בדם של גברים אומללים אלו בעוד מירב הנשים המעלילות, "האלמנות השחורות" הללו, חיות את חייהן, עליזות, שמחות וטובות לב.  והרי לנו המקרה הקלאסי של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ואנו, הכיצד נישא את החרפה המוסרית הזו.בפני היועץ המשפטי לממשלה מר ווינשטיין ובפני חברי הכנסת אשר נותר בהם עדיין שביב של מוסר וצדק עומדת משימה חיונית מאין כמוה, לבטל לאלתר את החרפה הרצחנית כלפי גברים חפים מפשע שתיקנה עדנה ארבל וניתמכת נלהבות על ידי בייניש, הקיימת ועומדת בפרקליטות המדינה עד היום.  רבים העיוותים במערכת החברתית משפטית של מדינת ישראל אך ניתן לפתור למצער חלק מהם בהשלכת התקנה המזוויעה, החרפתית הזו לפח האשפה.  האווירה המשפטית תטוהר בחלקה באורח מידי בעשותנו זאת.על המדינה להעמיד לדין מתלוננות שוא על הטרדה מינית מכל סוג שהוא.  יש לקבוע בחוק כי העונש שיושת על מעלילות השוא יהיה זהה לאותו העונש אשר קורבנן עשוי היה להענש במדה והיה נימצא אשם.  בנוסף, יושת על השקרנית קנס כספי משמעותי לטובת הקורבן הגבר ללא צורך בהתדינות משפטית נוספת.  אכן כן, מתלוננת על אונס שוא לדוגמא, תיכלא למשך 10-20 שנים בבית האסורים, כך יאה וכך נאה, בבחינת: "בור כרה ויחפרהו ויפול רשע תחתיו".ענישה זו תביא לירידה תלולה, עד הפסקה מוחלטת, של תלונות השוא, תסיר מהמערכת עול עצום ורב של טיפול בתלונות סרק, תביא לתקינת משפט צדק ותטהר האווירה בכל האמור לעברות מין באשר הוודאות תהפוך רבה יותר משמעותית כלפי אלו שאכן נימצאו אשמים ובדין.ולאחר זאת, מדוע זה נלין על כי הכנסת עוסקת בימים אלו ב"חוק עוקף בג"ץ"?  זהו חוק אשר בעקרון, במדה והמערכת המשפטית אינה מתנהלת כ"כנופית שילטון חוק", הינו בהחלט חוק פסול, אך לנוכח התנהלות ה"בה"ה" אשר הביא חוק זה על ראשו וראשינו, הינו חוק נכון לימים אלו.  מאידך-גיסא, החוק המוצע החדש מרחיק לכת מעט וראוי היה לחברי הכנסת לאמץ את יוזמת הפרופ' פרידמן (בשמשו כשר המשפטים בממשלת אולמרט), אשר בו יוכל ה"בה"ה" לבטל חוק המנוגד לחוקי היסוד של הכנסת, אך זו תוכל לגבור על כך ברוב של 61 מחברי המליאה.  על חברי הכנסת לזכור כי ככל שחיוני לקעקע את בסטיליית המשפט הישראלי, אל להם לשפוך את התינוק עם המים, באשר אנו זקוקים לבית משפט עליון, לחלוטין שונה במתכונתו מזה הקיים היום, כרשות שלישית מאזנת במשטרנו הדמוקרטי.

אהרון רולamroll@sympatico.com

תגיות: אהרון רול, דמוקרטיה, פוליטיקה

נכתב על ידי: אליקים העצני

התמונה מויקיפדיה

לכבוד טו' בשבט הלך נתניהו לכפר עציון לנטוע עץ, וכבר בעצם בואו ליישוב שאותו "הקפיא" אך לפני חודשיים, יש מן ההעזה. בטכס שחרר ראש הממשלה הבטחה חגיגית, שגוש עציון יישאר במדינת ישראל לנצח והוסיף עוד אמירה, לגמרי לא מקרית, שהכוונה להחזיק בגוש עציון משותפת לרוב המכריע של אזרחי ישראל, כלומר – הוא ב"קונסנסוס". קהל הנוכחים בטכס אולי לא שם לב, שמכלל הן אתה שומע את הלאו: לחברון, לבית אל, לשילה ולאלון מורה, שמקובל לומר שאינם באותו הקונסנסוס. על כן תמוה הדבר, שמי שחגגו שם עם ראש הממשלה לא שמו לב שהם משמשים תפאורה לאמירה מדינית, שרק באותם  5-6 אחוזים משטח יהודה ושומרון הקרויים "גושים", והמקובלים על השמאל, מתכוון נתניהו להחזיק. נתניהו נסע לנטוע גם למעלה אדומים ולאריאל ובכך שרטט את מפת חלוקת הארץ עפ"י תכנית פרס-ברק-אולמרט.
 
מצפים היינו מהקהל וראשיו שהתאספו במעמד הנטיעות, שיעשו משהו מעבר למחיאות כפיים צייתניות, שיביעו מחאה על ההקפאה, מורת רוח על ההסכמה להקמת מדינה פלסטינית ועל עלבונם של חלקי הארץ שהטכס הזה גופו בישר את הפקרתם.
 
אם לא מתוך מחויבות לאומית וסולידאריות חברית, הרי לפחות עפ'י הניסיון היו צריכים משתתפי הטכס להביע בדרך כלשהיא את התנגדותם, שהרי כבר למדו שגם ילדי התפנוקים הקונסנסואלים אינם נמלטים מן הגורל של כולם, ועתים – הם דווקא הראשונים.
כמה קצר הזיכרון! חבל ההתיישבות שהרגיש הכי בטוח מכולם היה גוש קטיף, שהורתו ולידתו היו על שולחן התכנון של יצחק רבין ואריאל שרון. אמרו להם שההתיישבות שלהם "100% אסטרטגית" והם חלק ממדינת ישראל "לעדי עד". רק חודשים מספר לפני הסוף עוד הכריז שרון שדין נצרים כדין תל אביב. גם הם היו בין מוחאי הכפיים לשרון – ואיפה הם היום?
 
מסקנה? כל עוד אנחנו כאלה, מנהיגינו ימשיכו לשקר לנו ולבגוד בנו, שהרי אינם משלמים כל מחיר, כפי שנתניהו לא שילם בסופו של דבר בעבור הפקרת חברון, הסכם וויי וההצבעה בעד הספר הלבן הקרוי "מפת הדרכים". גם הצבעתו בעד ה"התנתקות" נשכחה לו. מי שהצביע בעדו אחרי כל אלה הזמין על עצמו במו ידיו את המכות הבאות – אימוץ המדינה הפלסטינית וההקפאה.
 
אמנון לורד, שנראה מחובר היטב למשרד ראש הממשלה, כותב בטורו ב"מקור ראשון" ("נגד הרוח", 22.1.10) שנתניהו מציע לאבו מאזן לחדש את המו'מ (מתן-ומתן) על בסיס נוסחת הילרי קלינטון: להגיע לעמק השווה בין העמדה הפלסטינית – מדינה פלסטינית המבוססת על גבולות 76′ בלוויית חילופי שטחים לבין העמדה הישראלית: גבולות ביטחון וגושי התיישבות. עינינו הרואות את חוסר הסימטריה המשווע  בין שתי העמדות, שהרי לפי הנוסחה הזאת  המו'מ מתחיל כאשר המדינה הפלסטינית היא כבר בכיסו של אבו מאזן ולא נותר לדון אלא על הגבולות! ובמילים אחרות: עצם פתיחת המו'מ, ולא חשוב מה תהיינה תוצאותיו, היא כבר קטסטרופה מדינית.
אמנון לורד מוסיף ומבשר לנו, שאת הנוסחה הזאת, המקבלת את המדינה הפלסטינית כהנחת יסוד, מתכוון נתניהו להעביר בקבינט!
 
הואיל והערבים דחו גם את הנוסחה הזאת, כך מדווח סבר פלוצקר, שגם לו מקורות מהימנים, הציע נתניהו בתמיכת האמריקנים – "מסלול הידברות ..שבסופו תשודרג הרשות הפלסטינית למעמד של מדינה, או לפחות מדינה בדרך…הסדר זמני בר ביצוע, הכולל פינוי חלק מן ההתנחלויות והעברת עוד שטחים לשליטתם" (ידיעות אחרונות, 27.1.10 ). הרי לנו תזכורת מצמררת ל"פעימות" הקדנציה הקודמת, של האיש המבקש שיאמינו לו "שהשתנה".  
 
אסור לטאטא אל מתחת לשטיח את זכרונותינו מן הקדנציה הקודמת של נתניהו: אדם מוכשר, אך שאינו מסוגל לעמוד בלחץ, שלמשל – בתגובה על מתקפת דמים של ערפאת ולאחר לחץ מתון של קלינטון נטל את ידו של הגנגסטר בחום בין שתי ידיו וקרא לו לעיני המצלמות "ידידי ושותפי".
 
ה"מחווה" השערורייתית שעליה דיווח פלוצקר כמקדמה לחימום המו'מ – הריסת עוד יישובים, גירוש עוד מתנחלים ונסיגה מעוד חבלי ארץ, והכל עטוף בצלופן של "מדינה" ותמורת לא-כלום, לא מן הנמנע שהיא היתה המניע להליכתו של נתניהו לגוש עציון כדי לאזן ולהחליק, לחבוש את המכה החדשה שהנחית על בוחריו.
 
ובחזרה לעיקר, הלא היא מסירת הריבונות על לב הארץ לפלסטינים, שאחריה השאלה היכן יעבור הגבול כבר תהיה רק בעלת חשיבות משנית. הלטאה משאירה את זנבה בידי שוביה כדי להציל את הגוף. עוד לא נולדה הלטאה שתשאיר בידי אויבה משהו מגופה – כדי להציל את הזנב, ומהו הגוף אם לא עצם זכותנו על הארץ?
 
היום, יש"ע וירושלים ההיסטורית הם עדיין "שטח במחלוקת", המקום היחיד בעולם שנותר ללא ריבון. הטענה שאדמת יש"ע כבושה בידינו היא זדונית ומופרכת על פניה: כבושה ממי – מהפולשים הירדנים? מהמנדט הבריטי שבטל מן העולם? מן התורכים שנוצחו, נסוגו ו-וויתרו על כל תביעה מחוץ לגבולם האתני? מן הממלוכים שבמוזיאון? ואולי מהפלסטינים שאף פעם לא היו עם או מדינה? ובכל זאת, הכל מסכימים שכאשר בעל הבית נותן, מה שנתן – נתון. ובעל הבית הוא אנחנו. על כן, הסכמה ישראלית לריבונות פלסטינית רק היא בכוחה למחוק את זכותו של עם ישראל על א"י ולהפוך את האדמה ל"אדמת פלסטין". אחרי זה – גם אם אלף פעמים הערבים יתקפו אותנו ואלף פעמים נכבוש מידיהם את שכם – תמיד ניאלץ לצאת שוב ולהחזיר להם את השטח, כי זו כבר תהיה "אדמת פלסטין", כמו שעל חורבות גרמניה הנאצית הכבושה קם שוב ממשל גרמני, כי האדמה נחשבת "אדמת גרמניה".
 
ועכשיו, שערו בנפשכם שאת הצעד הגורלי הזה התיימר נתניהו לעשות על ידי…נאום בלבד. אומרים, שאנחנו דמוקרטיה. אם כן, האם נדון העניין המרכזי הזה של המדינה הפלסטינית במפלגה, בסיעה, בכנסת, בממשלה, בקבינט או אפילו בפורום ה-7? שלילי. רק דיקטאטור חותך גורלות של עם וארץ בנאום פשוט ונתניהו, גם אחרי  נאום בר-אילן, עדיין אינו דיקטאטור. על כן, לקראת חידוש המו"מ, אם חלילה יהיה, יש לתבוע קודם לכל – לשוב אל הבסיס: מי החליט על מדינה פלסטינית? מתי? היכן? מי אפילו דן בזה?
 
חייבים לחלוק על נאום בר אילן מעיקרו ולהחזירו למימדיו הנכונים : נאום בעלמא, דיבור, הבל פה בלתי מחייב. בל נתפתה לראות את עצם קומה של מדינה פלסטינית בא"י כעניין מוגמר ואבוד, כפי שמניחים שוטפי המוחות המקצועיים המתייחסים אלינו כאל עדר המציית  בעיוורון לשריקת הרועה.
 
לבושתנו, שתיקת-כבשים עכשיו, תוכיח שהם צודקים

תגיות: אליקים העצני, בנימין נתניהו, ט"ו בשבט, י, עץ

התמונה מויקיפדיה

 נכתב על ידי: האסטרולוג אודי ברגר

טלה

השבוע צפויים לעבור עליכם רגעים של חוסר שקט.

סוף שבוע

הירח שבעקרב נכנס לבית היצרים…כל זה יגרום לכם למיניות רבה…וכאמור- למריבות עם כולם כתוצאה מרגישות יתר. מישהו ינסה לעזור לכם אבל ללא הצלחה יתרה.

בימים א- ב- ג- הירח ימצא במזל קשת בבית 9 ויחבל בכושר הריכוז שלכם ובכל מה שקשור לזיכרון ולקליטת הידע. בנוסף גם יחבל בתכנון טיולים ובהנאה הקשורה לכך. אני מזהיר אתכם מתאונות !

בימים ד- ה- הירח בגדי בבית הקריירה. כתוצאה מכך היחסים שם עלולים להיפגע כתוצאה מן המתח המצטבר והרוכב עליכם כבר כמה ימים. תחליטו באם כדאי לכם להפסיד את האהבה שמסביב או להבליג. עצתי לכם שלא להתחבר לאימפולס השלילי הזה.

שור

השבוע הדגש יהיה על הקריירה והזוגיות

סוף השבוע

אני שמח לבשר לכם כי סוף השבוע שלכם יהיה מוצלח מאוד. ירח בבית 7 בעקרב ייתן לכם את כל מה שהוא יכול לעניין הזוגיות. חלק מכם יקבל כוח לבטא את מה שבליבו. חלק אחר יקבל הצעה חדשה מכוון בני המין השני- והיא תהיה טובה  !

בימים א- ב- ג- אתם מבצעים המון פעילות פיזית. יוזמות חדשות שתוכננו קודם לכן והקשורות לתחום המיני יתקדמו… בהצלחה. המשיכה אליכם תוכפל בימים אלה וכך זה יישאר עד לסוף השבוע. בהצלחה.

בימים ד- ה- הירח שבגדי יצור אספקט טוב לשמש ובשל כך תוכלו לחוש כי אתם מוכרחים ללמוד או לשנות משהו בתחום. המעשיות תחגוג בנושאים הקשורים לעתיד.

תאומים

תקשורת טובה תאפיין את השבוע אך מצד שני תהיו מאוד לחוצים

סוף השבוע

בסוף השבוע אני צופה לכם מפגש עם דמויות המתקשרות למעשה. בעבודה יכבדו את מה שתציעו וגם ישתפו אתכם פעולה. מישהו יבשר לכם על קידום פרויקט שעליו חשבתם או הצעתם בעבר.

ביום שבת תחשבו על גורמים כלכליים- רוב הזמן.

בימים א- ב- ג- הירח יכנס לקשת בבית הזוגיות והשותפויות. כעת הדגש יהיה על משהו חדש ובכוון של התחדשות הקשר הקיים או על מציאת כוון אחר. יתכן ותחתמו על חוזה חדש לעניין דירה להשכרה או כל עניין הקשור לזוגיות. זה יכול להיות משהו הקשור להכרזת מחויבות כלשהי.

בימים ד- ה- הירח שבגדי- ושיחבור לכוכב מרקורי, יסייע לכם בדיאלוג מוצלח עם הסביבה הקרובה. כל הצעירים שבנכם ינשמו לרווחה ביחס לגיוסם או לשיבוצם המוצלח, במקום שאליו ישלחו.

סרטן

השבוע הדגש על מערכות יחסים

סוף השבוע

הירח בעקרב בבית האהבה יבלבל אתכם בכל הנוגע להבעת רגשות אך גם ידחוף אתכם להראות יותר טוב וגם לדאוג להופעה החיצונית. מי שיתגבר על תחושת חוסר הביטחון יוכל להצליח- ובגדול !

בימים א- ב- ג- הירח בקשת בבית העבודה יחד עם יופיטר ומארס. כל זה ייתן לכם המון כוח בתחום הקריירה והעבודה. אנרגיות שלא תדעו מהיכן הגיעו יציפו אתכם באופטימיות ובנכונות להמשיך ולמשוך במושכות. חלק מכם ימצא עבודה חדשה.

בימים ד- ה- הירח שבגדי ידחוף אתכם למחויבות. חלק מכם יקדם את רעיון הנשואים. שותפות חדשה תסחוף אתכם לעבר הנאות חדשות.

אריה

השבוע – לימודים ורכישת ידע יתפסו את מקומם בתודעתכם.

סוף השבוע

הירח שבעקרב בבית המשפחה ידחוף אתכם לזרועות הלילה ולעבר בילויים שונים. הפעם תעשו זאת בחיק המשפחה . יתכן כי תצאו לבילוי משותף ומהנה. בני הבית ירעיפו עליכם את כל האהבה שבעולם.

בימים א- ב- ג- הירח יכנס לקשת בבית האהבה. זה אומר כי תהיו פתוחים – יותר מאשר בדרך כלל-

כל המטרות שאותם הצבתם לעצמכם בעבר יקודמו, זאת ותודות למחשבה יציבה ויעילה. מישהו יעניק לכם תשומת לב- אשר תחמיא לכם עד מאוד.

בימים ד- ה- ובעקבות מצב כוכבי טוב, תוכלו למצוא עבודה. חלק מכם יחווה את פריצת הדרך לה קיווה בעברו הקרוב- רחוק.

בתולה

השבוע שלכם יהיה בסימן רומנטי

סוף השבוע

ירח בעקרב בבית התקשורת. אני צופה לכם המון יכולות הקשורות להבעת הקסם, לבצע מהלכים של גישור חברתי ביניכם ולבין הסביבה המוכרת והקרובה. תראו טוב וגם תשמעו כדיפלומטים מקצועיים….

בימים א- ב- ג- תזכו לעדנה בכל הקשור לרומנטיקה. קשרים חדשים ישתפרו וילכו, כל מי שלא רצה אתכם…יפול לרגליכם…יתכן גם שגם אתם תתנו לכך יד.

בימים ד- ה- תזכו למשרה חדשה ולהכרה במקצועיות שלכם. מי שלא מצא עבודה עד כה- ימצא אותה- וקרוב למקום מגוריו. הקשרים החדשים יסייעו להתאקלמות מחודשת במקומות אותם בחרתם.

מאזניים

השבוע שלכם יהיה קליל כנוצה…

סוף השבוע

ירח בעקרב בבית 2 ידחוף אתכם לקניות – וביד פתוחה ופזרנית. זה אומר כי תוציאו כספים רבים על חברים או על ההכנה לקראתם. מסיבה כלשהי תסחוף אתכם לשחרר את הכאב שנצטבר לאחרונה.

בימים א- ב- ד- אני צופה לכם תקשורת טובה. הקשרים החדשים יפעלו לקדם אתכם, כלומר שהיחסים עם הסביבה יסייעו לכם את המעבר היותר טוב לכוון הקריירה והעבודה. מישהו ימשוך בחוטים- ולטובתכם.

בימים ד- ה-  בימים אלה תשימו דגש על יחסים קרובים יותר- עם המשפחה. בני המין השני ינסו לקדם את רצונם לפתוח את לבכם. המשפחה תדחוף אתכם לעבר 'ההתעלות מעבר לשיקולים קטנוניים'…

יתכן שלא תוכלו לעמוד בפני הלחץ החיובי הזה.

עקרב

השבוע שלכם מתחיל בלחץ.

סוף השבוע

ירח בעקרב יעניק לכם מקסמו – לכם יש המון רגש כידוע- כל זאת יצור לכם הזדמנות חדשה. מצד שני פלוטו אשר בצמידות למארס יאיים לשבור את האווירה הזו. באם תוכלו 'לפטר' את ההתנגדות הזו, אזי יהיה לכם סוף שבוע מוצלח.

בימים א- ב- ג-  הירח שבקשת – ביחד עם …פלוטו ומארס , ייכנע ללחץ. כלומר: תסבלו מלחצים בלתי מוסברים. זהירות מלפגוע באחרים. אל תגידו שלא הזהרתי אתכם. פשוט תנו לימים האלה לחלוף …בשקט.

ד- ה-  בימים אלה הירח שבגדי יסייע לכם קצת להשתקם מכל הלחצים האחרונים עליהם דיברתי זה עתה. חברים ינסו לתת לכם קצת עזרה: בטלפון או באימלים.

קשת

השבוע שלכם מסתכם בתקשורת מעולה.

סוף השבוע

הירח שבעקרב בבית 12 ידחוף אתכם לעבר הרגיעה, המנוחה ולעבר הבילוי הסולידי. משהו באוויר ידחוף אתכם להמשיך ולהרפות את המתח שהצטבר.

בימים א- ב- ג- אתם מלאי קסם- אישי, מצליחים לבלות את הזמן בתחושה נינוחה- כל זאת בין חבריכם הישנים. חלק מכם יזכיר נשכחות, חלק יזיל דמעה המלאה ברגש. ייקח לכם המון זמן לשכוח את הימים האלה.

בימים ד- ה- אתם מתככנים תכניות פיננסיות לטווח הארוך. ההימורים יעיקו על צווארכם. כל מי שלא לקח סיכון עד כה יוכל לזקוף לזכותו את הימנעותו לעשות כן.

גדי

השבוע שלכם יהיה מוזר קצת

סוף השבוע

בצל המתחים אותם הזכרתי, תבלו עם ידידים את מרבית הזמן. יתכן כי תזדקקו לאוזן קשבת. למזלכם תמצאו את המילים הנכונות מצידם.

בימים א- ב- ג- הירח ימצא בקשת בבית 12 ואז תרגישו בעצבנות יתר. זהירות בכל השטחים – בעיקר ביחס לנהיגה !

משהו יסחף אתכם לכוון הרס עצמי ולתסכולים. הגבירו את כושר הריכוז שלכם- כך ייטב לכם.

בימים ד- ה- אתם סוף, סוף מרגישים טוב יותר. העבודה שנערמה – כתוצאה מאי היכולת להתרכז, תוכל להיעשות הרבה יותר טוב- ובהצלחה. חיוכים סביבכם. קשרים רעועים יחזרו לקדמותם.

דלי

שבוע נעים

סוף השבוע

הירח שימצא בעקרב בבית הקריירה, יפתח בפניכם אופקים הקשורים לאנשים חדשים היכולים לעזור לקידומכם. מסיבה כלשהי הקשורה למישהו קרוב תעניק לכם הנאה צרופה.

בימים א-ב- ג-  תחדשו קשרים עם ידידים וחברים ישנים. תגלגלו יחדיו סיפורים שכמעט ונשכחו מזיכרונכם. הקריירה תחייך אליכם במשנה חיבה ועדנה. כל הדרכים נפתחות בנושא חשוב זה.

בימים ד- ה- תחושו כי אתם רוצים שקט ושלא לעשות כלום. זו תהיה מן הרגשה חיובית. אין מאחוריה  משהו אשר אני צריך להזהיר מפניו. ביום חמישי תשתחררו מכל המתחים שצברתם לאחרונה.

דגים

השבוע – הדגש על הקריירה

סוף השבוע

הירח שבעקרב בבית 9 ימשוך אתכם לצאת קצת 'אל השמש'…תחפצו לבצע את כל הקשור לטבע, לנסיעה קצרה או ארוכה. כדאי יהיה לכם לעשות כן. זה יצליח- ובגדול !

בימים א- ב- ג- אתם מעניקים לתחום הקריירה עדיפות ראשונה. פגישות שונות וחשובות יתקיימו. אתם יכולים 'לבנות' על כך שהשינוי הרצוי קרב והולך. דמות חדשה ואמינה תסייע לכם לחשוב 'חיובי '.

בימים ד- ה- הירח שישהה במזל גדי בבית הידידים והחברים( בית 11) , יסייע לכם לעניין הקריירה ובכל הקשור לתעסוקה. מישהו יעניק לכם 'גב' בנוגע למציאת עבודה חדשה. כל מי שכבר עובד, ירווה נחת ממקומו הנוכחי.

אודי ברגר הוא מוותיקי: האסטרולוגים, הנומרולוגיים, הקבליסטים והמתקשרים בעידן המודרני. אודי הוא: יועץ, מרצה, כותב מאמרים ותחזיות במגזינים וב- 131אתרים ידועים בארץ ובעולם. ריקי: "חשבתי שכול הגברים רמאים ושלעולם לא אמצא זווג שאסתדר עימו. בטיפשותי כמעט האמנתי לפותחים שונים, שעל מנת להוציא ממני אלפי שקלים טענו…שיש עלי כישוף. בניגוד לכולם- ברגישותך, בסבלנותך ובכישרונך המדהים ידעת להדריך אותי לנצח בקרב האהבה ולהבין כי: "רק המעמיקים לקדוח מגיעים למים צלולים." ניתוח מפת לידה, ייעוץ והעצמה אישית וכלכלית, התייחסות נוספת לבן זוג, ילדים ותאריכים עתידיים מדויקים. מהרו להבטיח את מקומכם – מספר המתקבלים מוגבל ! 03-9031416 03-9026582 22-00 – 9-00

Copyright©-2010-Udi Berger

תגיות: אודי ברגר, אסטרולוגיה, הורוסקופ, תחזית שבועית

ת"פ (ראשון-לציון) 2335-05 – מדינת ישראל נ' מקוה ישראל כל ישראל חברים ואח'

דב ענבר מנכ"ל מקוה ישראל לשעבר

מדינת ישראל

נ ג ד

1 מקוה ישראל כל ישראל חברים

2 דב ענבר

3 גדעון רון

4 יוסף ירחמיאל בלס

5 בלס דוד עבודות עפר ופתוח בע"מ

בית משפט השלום בראשון-לציון

בשבתו בבית משפט השלום נתניה

[21.01.2010]

  שירה בן שלמה, סגנית נשיאכב' השופטת

בשם המאשימה – עו"ד רעות גורדון ועו"ד יצחק חנוך

בשם נאשמת 1 – עו"ד חדוה באום

בשם נאשם 2 – עו"ד פרופ' דוד ליבאי ועו"ד אלעד רט

בשם נאשם 3 – עו"ד אביטל גואר – מרטון

בשם נאשם 4 – עו"ד משה בן דת

בשם נאשמת 5 – עו"ד משה בן דת

גזר דין

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת הראיות, בכריה שלא כדין. נאשמים 2 – 4 הורשעו, בנוסף, באחריות נשוא משרה בתאגיד. נאשמים 2 ו – 3 הורשעו גם בהפרת אמונים. נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין.

מדובר בכריה שבוצעה בשטח ביה"ס החקלאי מקוה ישראל, בהיקף של כ – 35,700 מ"ק. בור רחב מימדים אשר לצורך כיסויו ויישור השטח נדחפה לתוכו גבעה סמוכה, אשר היתה מלכתחילה נמוכה ממנו בטרם החלה הכריה, תוך "…שינוי דרסטי של הטופוגרפיה של השטח" כתיאורו של נאשם 3. החומר שהוצא ממנו שימש למילוי רמפות גשר המקשר בין שני חלקי ביה"ס משני עברי כביש 1 וכביש 20.

כריה עבורה שולמה תמורה ע"ס 2 ₪ לכל מ"ק ואשר דווחה במאזן ובדוחות הכספיים של נאשמת 1 כהכנסות לא מתוקצבות, כך שהדירקטוריון לא יכל לדעת מה מקורה. עסקה עבורה מלכתחילה לא נתבקש אישור הדירקטוריון, משסוכם, עפ"י החלטה מנובמבר 2003, שהסכמים שנאשמת 1 צד להם, בסכום של עד 50,000 ₪, ניתנים לאישור וחתימה של המנכ"ל, קרי, נאשם 2, והגזבר. הסכם שנחתם בין נאשמות 1 ו – 5, בינואר 2004, בו סוכם על שימוש באדמה בכמות של עד 25,000 מ"ק. ברם, בפועל, התמורה העיקרית, אליבא לגרסת הנאשמים, הכשרת הקרקע לחקלאות, לא תומחרה ולא צויינה בו.

משבוצעה הכריה שלא כדין לא שולמו עבור חומרי החציבה שנכרו תמלוגים למנהל מקרקעי ישראל, בעלי הקרקע, וגם לא לקרן לשיקום מחצבות. משכך לא נמנעו הנזקים, שהעיקרי שבהם חפירה עד קרבה למי התהום, באופן העשוי להוות סכנה לזיהום מקורות המים.

ב"כ המאשימה עתרה למיצוי הדין נוכח היקף הכריה ובשים לב למעמדם הרם של נאשמים 2 ו – 3 בנאשמת 1, מנכ"ל ומרכז המשק החקלאי בהתאמה, ושל נאשמת 5 בתחום עבודות העפר ונאשם 4 – מנהלה. עמדה על נזקי הכריה שלא כדין …

להלן הקישור לידיעה המקורית: מדינת ישראל נגד מקוה ישראל,דב ענבר,גדעון רון,יוסף ירחמיאל בלס,בלס עבודות עפר ופתוח בע"מ
נלקח מאתר:

תגיות: גדעון רון, דב ענבר, מקוה ישראל

התמונה מויקיפדיה

נתניהו לא היה מעולם יותר מאשר מוכר חלקלק של תרופות-פטנט. זהו הטיפוס המופיע במערבונים אמריקאיים ומוכר תרופה שהיא טובה לכול, גם למניעת שפעת וגם לריפוי שחפת, גם להתקפי-לב ולמחלות-נפש. המכשיר של המוכר הוא הלשון: בשטף-דיבורו הוא בונה מגדלים באוויר, מנפח בועות של אשליות ומשתק ספקות.

נכתב על ידי: אורי אבנרי: חבר כנסת לשעבר, עיתונאי ופובליציסט,מראשי גוש שלום

מאז שנבחר נתניהו לפני כמעט שנה, יצירתו העיקרית היא הממשלה שהקים: ממשלה מנופחת של 30 שרים ושלל סגני-שרים, רובם מובטלים מכל תפקיד ממשי, חלקם מופקדים על משרדים חשובים שהם הכי-הכי לא מתאימים להם. מאז הקמתה הוא עוסק בתפקיד האחד החשוב לו באמת: ההישרדות.

בגן-החיות הזה הקרוי ממשלה, היצור החשוב באמת הוא הליברק – מפלצת דו-ראשית, שכל שאר בעלי-החיים יראים מפניה. החיה הזאת היא חצי ליברמן, חצי ברק.

כאשר הופיע אביגדור איווט ליברמן לראשונה על הבמה, רבים זלזלו בו. לאדם כזה, חשבו, אין סיכוי בפוליטיקה הישראלית.

זה עשר שנים מתנהלת נגדו חקירה על חשדות של שחיתות, קבלת כספים ממקורות זרים עלומים ועוד. יתר על כן, בעיני ציבור גדול הוא דמות לא-ישראלית מובהקת. הדביקו לו תווית נצחית של עולה חדש, למרות שהוא כבר נמצא בארץ 31 שנה. בעיניהם, מראהו החיצוני, שפת גופו, חתך-דיבורו – כולם "בלתי-ישראליים" בעליל, "לא משלנו". איך יבחרו ישראלים באיש כזה?

חוץ מזה, ליברמן הוא מתנחל, תושב ההתנחלות נוקדים באזור בית-לחם, והמתנחלים אינם פופולאריים במדינה. הוא גזען מוצהר, שונא ערבים, מזלזל בשלום, אדם שמטרתו המוצהרת היא מדינה נקייה מערבים. אמנם יש בישראל (כמו בארצות אחרות) הרבה גזענות חבויה, בחלקה גם לא-מודעת, אבל זו גזענות מוכחשת. הישראלים – כך האמינו רבים – לא יבחרו באדם שהוא גזען גלוי.

בבחירות האחרונות הופרכה אמונה זו. מפלגתו של ליברמן זכתה ב-15 מושבים, שניים יותר ממפלגתו של ברק, והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. לא-מעט צעירים ישראליים מובהקים, צברים בני צברים, הצביעו בעדו. הם ראו בו את הכתובת הטובה ביותר להצבעת-מחאה.

הממסד לא נבהל. אז בסדר, הייתה הצבעת מחאה. בכל מערכת-בחירות בישראל קמה רשימה שצומחת פתאום וקמלה למחרת, כמו הקיקיון של יונה הנביא. ד"ש, הדרך השלישית, שינוי ועוד – איפה הם היום?

אבל ליברמן איננו יגאל ידין ולא טומי לפיד. הוא אדם כוחני, ברוטאלי, חסר-מעצורים, אדם המוכן לפנות – כאמרתו של יוסף גבלס – אל היצרים הפרימיטיביים ביותר של ההמון.

עלולה לקום בישראל קואליציה של כל הנרגנים והנזעמים, כמו שנאמר על דויד כאשר ברח מפני שאול: "ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושה וכל איש מר-נפש, ויהי עליהם לשר." ציבור-הבית של ליברמן הוא מגזר העולים מברית-המועצות שלא התאקלמו בארץ וחיים בגטו רוחני וחברתי. עלולים להתוסף עליו קהילות אחרות: מתנחלים, מזרחיים המאמינים שהליכוד בגד בהם, צעירים הרואים בו אדם המבטא בגלוי את אשר הם מאמינים בו בסתר: שצריכים לגרש את הערבים מהמדינה, ומהארץ בכלל.

ההופעה הבלתי-ישראלית של ליברמן עלולה להפוך ממגרעת ליתרון. דווקא אדם כל-כך לא-ישראלי עלול להתגלות כמנהיג אידיאלי למחנה המאוחד בשנאתו ל"אליטות", לבית-המשפט העליון, למשטרה, לתקשורת ולשאר עמודי-התווך של הדמוקרטיה הישראלית.

גם חקירת המשטרה עלולות לרומם אותו בעיני קהל זה. בעיניו הוא נרדף על-ידי האליטות המתחסדות. ענן החשדות לא הפריע לנתניהו למסור לשליטתו את משרדי המשפטים והמשטרה, שני המשרדים המופקדים על אכיפת החוק, הנשלטים עכשיו על-ידי עבדיו הנרצעים.

אסור לזלזל בסכנה. מנהיגים אחרים מסוגו בהיסטוריה נחשבו למוקיונים והיו נושא ללעג האליטות לפני שהגיעו לשלטון ועשו שמות.

אבל הראש השני של הליברק מסוכן מהראשון. סכנת ליברמן שייכת לעתיד – סכנת אהוד ברק היא ממשית ומיידית.

השבוע עשה מעשה שצריך להדליק נורה אדומה. לדרישת ליברמן, העניק ברק מעמד אוניברסיטאי למכללת המתנחלים באריאל.

בניגוד לליברמן ה"זר" בא ברק מלב ישראל הוותיקה, בן קיבוץ, איש סיירת מטכ"ל, דובר עברית רהוטה במבטא הנכון. כרמטכ"ל לשעבר וכשר-הביטחון בהווה הוא מייצג את העוצמה המאסיבית של המגזר החזק ביותר במדינה: הצבא.

ליברמן עדיין לא הספיק לעשות שום מעשה ממשי חשוב נגד השלום, חוץ מדיבורים. ברק עשה גם עשה. קראתי לו פעם "פושע שלום", להבדיל מ"פושע מלחמה" – אם כי גם תואר זה הודבק לו מאז "עופרת יצוקה".

הפגיעה האנושה שהנחית ברק על סיכויי השלום באה אחרי ועידת קמפ-דייוויד. כדאי לחזור בקיצור על ההשתלשלות: כשנבחר ב-1999 ברוב מוחץ, על גלי ההתלהבות של מחנה-השלום ובעזרת סיסמאות-שלום מובהקות ("חינוך במקום התנחלויות!"), הוא פיתה את הנשיאים ביל קלינטון ויאסר ערפאת לקיים איתו ועידת-פסגה. בתערובת אופיינית של שחצנות ובורות האמין שאם יציע לפלסטינים מדינה פלסטינית, הם יוותרו על כל שאר תביעותיהם. הצעותיו, שאמנם הרחיקו-לכת יותר מהצעות קודמיו, היו רחוקות מהמינימום הדרוש לפלסטינים. הוועידה נכשלה.

כשחזר מקמפ-דייוויד לא השמיע את ההכרזה המקובלת ("הושגה התקדמות חשובה, המשא-ומתן יימשך…"), וגם לא את ההודאה הבלתי-מקובלת ("מצטער, טעיתי. לא היה לי מושג!") הוא יצר מנטרה שהפכה מאז למרכז הקונסנזוס הלאומי: "הפכתי כל אבן בדרך לשלום / הצעתי לפלסטינים כל מה שהם יכלו לבקש / הם דחו את כל ההצעות / אין לנו פרטנר לשלום."

הכרזה זו מפי מנהיג מפלת-העבודה, הקורא לעצמו לא-אחת "ראש מחנה השלום", הנחיתה מכה קטלנית על כוחות-השלום בישראל, שתלו בו תקווה כל-כך גדולה. הרוב העצום של הישראלים מאמינים עכשיו באמונה שלמה ש"אין לנו פרטנר לשלום", וכך סלל את הדרך לעלייתם לשלטון של אריאל שרון ובנימין נתניהו.

בכל תקופת כהונתו הקים והרחיב ברק התנחלויות. לפי הוראתו, העניק אלוף-הפיקוד רישיון לתחנת-שידור של המתנחלים (שהתחילה באחרונה לשדר, למרות מאבק המשפטי עיקש של "גוש שלום" נגדה.) גם בבחינה זו, הוא עולה בהרבה על הליברמנים. החלטתו בעניין האוניברסיטה באריאל תואמת את כל דרכו.

"רגע! רגע!" ישאל כאן אדם רציונאלי, "מה זה נוגע בכלל לברק? הוא הרי שר-הביטחון, לא שר-החינוך!"

אריאל היא שטח כבוש. בשטחים הכבושים, הצבא הוא הריבון. ברק אחראי על הצבא. את ההוראה לשדרג את מכללת אריאל נתן ברק לאלוף פיקוד המרכז של צה"ל. כפי שציין יוסי שריד, שר-חינוך לשעבר, "המרכז האוניברסיטאי אריאל" יהיה המוסד האוניברסיטאי היחידי בעולם המוקם על-ידי הצבא.

מוסד אקדמי ישראלי עובר דרך ארוכה עד שהמוסדות האחראיים מעניקים לו הכרה כאוניברסיטה. יש בישראל מכללות רבות, הרבה יותר מקצועיות ממכללת אריאל, השואפות למעמד זה. בשטחים הכבושים די בהוראת גנרל.

העובדה הזאת מטילה אור על מצב חסר-תקדים, שכולו המצאה ישראלית: הכיבוש הנצחי.

משטר של כיבוש הוא, מטבעו, מצב זמני. הוא קם כאשר צד אחד במלחמה כובש במהלך הקרבות שטח של הצד האחר. הוא אמור לשלוט בו, בכפוף לחוק בינלאומי מפורט, עד לסיום המלחמה, כאשר גורל השטח מוכרע בהסכם-שלום.

מלחמה היא עניין של כמה שנים, לכל היותר, ועל כן מצב הכיבוש הוא זמני. ממשלות ישראל הפכו אותו למצב-קבע.

מדוע? משה דיין, שר-הביטחון בראשית הכיבוש, גילה שהכיבוש הוא בעצם מצב אידיאלי. הוא נותן לכובש שלטון מוחלט ללא שום התחייבות להעניק לתושבים זכויות-אזרח כלשהן. אילו סיפחה ישראל את השטחים, היה עליה להחליט מה לעשות באוכלוסיה. זה היה יוצר מצב מביך. תושבי ירושלים המזרחית, שסופחה רשמית לישראל, לא קיבלו אזרחות, אלא רק מעמד של תושבים. ממשלות-ישראל חששו שהעולם לא יסבול מדינה ששליש מתושביה אינם אזרחים.

מצב הכיבוש פותר את כל הבעיות. לתושבי השטחים הכבושים אין בפועל שום זכויות: לא לאומיות, לא אזרחיות, לא אנושיות. ממשלות ישראל מקימות התנחלויות בכל מקום העולה על רוחה, בניגוד לחוק הבינלאומי, ועכשיו היא מקימה שם אוניברסיטה.

(לא מכבר השמיע סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל-קודס בירושלים המזרחית המסופחת, רעיון מקורי: שהפלסטינים ידרשו מישראל לספח את השטחים הכבושים, מבלי לדרוש מעמד של אזרחים. נוסייבה מקווה, כנראה, שברבות הימים לא תוכל ישראל לעמוד בלחץ הבינלאומי ותיאלץ להעניק אזרחות לתושבים, ואז כבר יהיו הפלסטינים רוב במדינה וייעשו בה ברצונם. אני מעריך את נוסייבה מאוד-מאוד, אבל זה הימור מסוכן מדי.)

ממשלת ספרד כבר הודיעה שהיא מחרימה את מכללת אריאל וביטלה את השתתפותה בתחרות אדריכלית עולמית בהנהגת ספרד.

אני מקווה שממשלות נוספות וקהילות אקדמיות אחרות בעולם ייקחו דוגמה ויטילו חרם מוחלט על מוסד זה.

הליברק אמנם מצפצף על העולם. למפלצת דו-ראשית זו לא איכפת שום חרם. אך מוסד אקדמי לא יכול להיות אדיש לחרם עמיתיו בעולם. ואם הקהילה האקדמית הישראלית לא תקום נגד הקמת אוניברסיטה מטעם המתנחלים ובחסות צבאית – היא מסתכנת בהטלת חרם גם עליה.

תגיות: אורי אבנרי, ביבי נתניהו, ברק, מפלצץ דו ראשית

התמונה מויקיפדיה

נכתב על ידי: אהרון רול

פסיקת בית המשפט העליון לפתיחת כביש 443 לירושלים לתנועת פלסתינים ויהודים יחדיו (היכן שיהודים יקרים כבר שילמו בחייהם מסיבה זו בדיוק), כמו גם "כביש נגוהות" בדרום הר חברון היכן שנערה בת 18 נישרפה וניכוותה באורח בינוני מהשלכת בקת"ב עליה אך לפני מספר שבועות, מגלמת בחובה תובנות רבות שאינן מחמיאות באשר לשיקול הדעת הנאות של השופטים.  להוותנו, מזה זמן שפסו שופטים ("עליונים") מירושלים.

המוסר היהודי גורס כי "המציל נפש אחת…כאילו היציל עולם ומלואו", ועוד, "פיקוח נפש… דוחה שבת".  אמירות אלו ואחרות מעידות על חשיבות וקדושת החיים המועלים על נס בינינו כמו בכלל התרבויות המערביות הנאורות.  "פיקוח נפש מיקדמי", זוהי הניגזרת מהאמור לעיל, הינו מעשה מקובל בתרבותנו כמו בתרבויות שונות אחרות.  מכאן באה לכן גם ההצדקה ל"חיסולים ממוקדים" באשר הללו נועדו ל"הצלת נפש מקדמית" ולכן הינם נאותים וצודקים.

מכאן גם ברי כי יש למנוע הרג ורצח וודאיים במדה וזה ניצפה מבעוד מועד בעבור כל בן אנוש, קל וחומר בעבור "עניי עירנו" באשר עולה הוא מונים רבים על נוחותם וזכויותיהם האזרחיות של אויבינו הפלסתינים.

ניראה כי שופטינו מכסים טפחיים מתחת לגלימתם השחורה.  במחשכים מסתירים הללו תאווה לעבודת אלילים אוניברסלית אשר אין בינה ובין היהדות והמוסר היהודי רבות מהמשותף.  הללו חולקים בינהם תרבות 'מתיוונת' אשר מקבלת כתף מתפקחת וקרה בציבורים רחבים גם בארצות המערב הנאורות.  

יותר ויותר מחלחלת ההבנה מחדש ברחבי העולם כי 'הזכות לחיים' (לקיום החיים), גוברת על הזכות לזכויות (אזרחיות).  הולכת ומחלחלת ההבנה כי הזכות לחיים הינה מדידה, אובייקטיבית, בעלת כימות ומכאן משישה וניתנת להענקה והכלה, בעוד 'הזכות לזכויות' הינה אמורפית, ניפתלת לעיתים, וירטואלית למצער, המהווה לכן כלי משחק פוליטי בידי שרלטנים וצבועים, תאבי שלטון ורכושם ונפשם של השונים בדעה.

מיהו בן חורין?

להיות בן חורין אין פירושו לחיות בתנאי אנרכיה בהם יתנהל הפרט ככל הישר בעיניו.  להיות בן חורין פירושה היא ההבנה בצורך והחובה להיות כפוף למערכת כללים חברתים וחוקתים אשר במסגרתם, כל זמן שעומד הפרט או כל גוף ציבורי בדרישות הסף המקובלות הריהו חופשי לפעול, לחיות וליצור ככל שידבנו ליבו.  מערכת זו נועדה לאפשר לנו לחיות חיינו בחופשיות יחסית, תוך שבה-במדה, הינה שומרת על זכויותיו של האחר לחיות חייו תוך איזון נאות עם זכויותינו. 

משהענקנו, או משנחמסו זכויות יתר, מעל ומעבר לנאות במערכת החוקים שלנו, בעבור פרטים או גוף מסוים, הרי שהפרנו את האיזון החברתי, ניתצנו במו ידינו את הבסיס למערכת המאגדת בני חורין.  ואכן, אנו הענקנו זכויות יתר אלו, המזעזעות ומפירות האיזון בין רשויות השלטון, לקבוצת שופטים היושבים בבית המשפט העליון (בה"ה לשם קיצור) והאמורים לשפוט משפט צדק, אך להוותנו, במקרים רבים מדי שופטים הללו 'משפח' בהתאם לסממנים אידאולוגים מוטים לכיוון אחד בלבד.  בכך הפכנו עצמנו לצמיתי המערכת, לווסאלי מערכת המשפט.

להיות בן חורין או אומת בני חורין, אין פירושו להכפיף את המיעוט לרצון הרוב ואף אין פירושו, שלטון המיעוט על הרוב.  רק האיזון הנאות בין שני ההפכים הללו יתקון.  אנו כבר מודעים לעיוותים מעין אלו בהיסטוריה האנושית.  המשטר הנאצי והמשטר הקומוניסטי שניהם היוו את שילטון המיעוט על הרוב ובכך היצמיתו את חרויות האזרח הבסיסיות.

המשטר הנאצי מצא צידוק לכך בתורת הגזע, ואילו זה הקומוניסטי היצדיק קיומו בהכפיפו אומה שלמה לאידאולוגיה קומוניסטית של מעטים.  שני משטרי המיעוט הללו הישמידו והיכריתו עד חורמה את המתנגדים להם והדבר עלה לאנושות בעשרות מיליונים רבים של נירצחים.

האם עד כדי כך רחוקים אנו מאותם ימים אפלים?  בצמד המשטרים לעיל התגיסה מערכת משפטית אשר מצאה צידוק מוחלט להתנהלותו הרצחנית של המיעוט על הרוב.  שופטים ואנשי חוק התגיסו בנפש חפצה ובהתלהבות רבה לגבות את מעשי הקניבליזם הסובייטי (רצח 25 מיליון מבני העם הסובייטי בידי הבולשביקים הסובייטים), ואת השמדת הגזעים "האחרים" בגרמניה וגרורותיה בידי המיעוט הנאצי.

ובאם כך, לאור לקחה המר של ההיסטוריה, האם עלינו לעצום עינינו ולהתיר למערכות משפט, לכל מערכת שהיא, לפעול באין פיקוח?  האם יכולים אנו להרשות לעצמנו להתיר את הרסן ממערכת השפיטה?  אכן, במדינת ישראל חברו שני יסודות יחדיו לשלטון המיעוט על הרוב.  מדינתנו אינה מדינת חוק אלא מדינת שילטון שופטי ה"בה"ה", ואלו אינם מגינים על שילטון החוק אלא על הנצחת שילטונם הם.

מידתה של המידתיות

נושא המדתיות מטבעו חייב להילקח בחשבון בבואנו לשקול נושאי זכאויות וזכויות.  במדה ובית המשפט מקבל חוות דעת מיקצועיות של צה"ל, השב"כ והמשטרה, כי אין סכנה נישקפת לתנועת רכב, פלסתינית ויהודית יחדיו ומכאן כי קיים סיכוי סביר כי עקב החלטתו לא ייספו חיים בעתיד, הרי שניתן לשקול את חוסר הנוחיות הכרוך בכך ובפרט את זכויות המודרים מתנועה בכביש ואף לאשרה, בעוד שהאחריות לכך נופלת על הממליצים.

לא במצב זה עסקינן.  במקרה הנדון ובהתאם להמלצת רשויות הביטחון לסכנה הכרוכה בתנועה משותפת במקום המסוים הזה, הרי עוסקים אנו בשיקולי "חיים מול זכויות" ומכאן ששיקול המידתיות למקרה זה, המופרכת עקב כך בבסיסה, הושפעה כפי הניראה גם מנטיה אידאולוגית-פוליטית של השופטים לכיוון האוניברסליות וזכויות הפלסתינים כגוברות על זכויות לחיים של היהודים.

במקרה דנן, אין יהודים רוצחים פלשתינים בעורקי התחבורה ביו"ש, אך פלשתינים רוצחים גם רוצחים אזרחים יהודים, אך משום שהינם יהודים.  מכאן כי הפסיקה אינה מידתית, באשר מעניקה "יתרון" משפטי-אזרחי לצד הפלשתיני וגורמת במישרין להפיכת הכביש, במבחן המעשה, לכביש תנועה פלשתיני "נטול-יהודים" אשר באורח טיבעי אינם נוטים לראות עצמם ובני משפחתם נירצחים בדם קר בשם הזכות לנסיעה בכביש האמור.

ומכאן הטענות הנישמעות לעיתים בציבור על כי פסיקות בית המשפט העליון הרואות בדם הפלשתיני כסמוק יותר מדם היהודים יש להן על מה לסמוך.

ה-ראיה כי אותו בית משפט שוקל את השיקולים לעיל ומודע להם ידוע היטב אך מתעלם מהם בהתאם לגחמותיהם האידאולוגיות האישיות של השופטים, היא פסיקתו של אותו בית משפט עליון, אך חודשים ספורים לפני "פסיקת 433 ".   בפסיקה ההיא לא היסס "בה"ה" לדחות עתירת מתישבים יהודים בעבור תנועה מעורבת, אשר הוגשה בעילת "מרקם חיים", ופסק לחסימת תנועת יהודים בכביש המיועד לתנועת פלשתינים בלבד.

אותה הטענה בדיוק, טענת "מרקם החיים" היוותה את הטיעון המשפטי אשר בא לאפשר תנועה של פלסתינים יחדיו עם יהודים בכביש 433, למרות שמדינת ישראל הישקיעה מאות מיליוני שקלים בסלילת כבישים המיועדים לתנועת פלשתינים בלבד בדיוק באזורו של כביש 433, בעבור ולשם הקלת "מרקם החיים" על הפלסתינים תושבי האזור.

בהטותו בכך המשפט, פזל ה"בה"ה" בעליל לעבר קבוצות לחץ קיצוניות, אנרכיסטיות עד פשיסטיות באקדמיה הארצית והעולמית, בחששו מגינוי אישי כנגדו בנוסך "מה יאמרו" עקב פסיקה הניתפסת "כמפלה" ערבים (באשר האקדמיה בחלקה, נותנת עדיפות יתר לזכויות אזרח פלסתיניות על פני הזכות לחיים של יהודים).  ובכך חייב ה"בה"ה" את רשויות הביטחון למצוא פיתרון לתנועה משותפת אשר ברי כי תוצאתה תקפד חיים (ולא, מדוע צריכים אנו לסידורי ביטחון?).  לחילופין, ראוי היה לשופטי ה"בה"ה" לשקול את זכויות הקורבנות שהיו ואלו העתידים כגוברות ולהמליץ לממשלת ישראל ו"משרד חוצה" להסביר את הפרדת הזכאות לתנועה משותפת ברחבי העולם כפסיקה מצילת חיים.  אותו ההסבר שהיה תקף ובדין, באשר לגדר הביטחון "המפרידה".

שאלת "חיים מול זכויות" הינה לגיטימית רק במדה ועומדת, במשקל שווה לכאורה, לזו של הזכות לחיים של צד אחד מול הזכות לחיים של האחר.  במקרה זה ראויה ונחוצה השקילה-והטריה המידתית כהלכתה (במקרה של החלטה ליציאה למלחמה לדוגמא), על מנת לאיין בין השתים.

בכך, נימצא בוודאי, ולא ביכדי, את ההקשר להתנגדות לשחרורם (או מניעתו) של מאות מחבלים מומחים לרצח יהודים, בוגרי אקדמיות הרצח הפתחאווית והחמאסית מבתי סוהר בישראל בתמורה לשחרור גלעד שליט.  גם כאן שיקולי המידתיות (הנכונים בעיקרם) הביאו את ממשלת ישראל לדחות את המשך המשא ומתן עד יתבהרו הנסיבות המדויקות לשיחרור החיות הטורפות הללו.  גם במקרה זה גבר נושא 'פיקוח החיים המקדמי' של הרבים, ולו באורח זמני, על זכויותיו של היחיד גילעד שליט.

כאשר שופטי הבג"צ אשר הינם הדיוטות גמורים בנושאי ביטחון, המבינים בהוויות ביטחון כ"חמורים במרק פירות", פוסקים באותן בעיות ביטחון אשר הרשויות המוסמכות, צה"ל שב"כ ומשטרה ממליצים בבירור לכיוון אחד בעוד שופטי "הבה"ה" פוסקים לעומתית, ההפך בדיוק מחוות הדעת המקצועית וזאת בשם זכויות אזרח וירטואליות ובשם אג'נדה אישית וחד צדדית, הרי שזו שפיטה פסולה מעיקרה.

האם הזכות לזכויות גובר על הזכות לחיים? 

האם ישנה כלל אמת מידה המתירה האפשרות לוותר על הזכות לחיים לנוכח כל זכות אחרת מכל סוג שהוא, קל וחומר זכות התנועה שאינה נושא של פיקוח נפש,  כאשר בכל מקרה סופקו חלופות של "מרקם חיים" בצורת כבישים מיוחדים לתנועת פלסתינים.

באם מידתיות היא הענין ובהנחה (המופרכת) כי הזכות לחיים של יהודים אינה נחשבת כברת משקל בעומדה לנוכח "זכויות אזרח פלסתיני", אזי שוב, מדוע (שאלה רטורית, התשובה במאמר), החליט הבג"צ רק לפני חודשים ספורים לסרב לבקשת מתישבים יהודים ביו"ש להשתמש יחדיו בכביש שהוקצב לתנועת פלסתינים בלבד?  דהיינו, ה"עליונים" שוקלים בעיקביות את זכויות הפלסתינים כעולות, כעדיפות על זכויות היהודים, אלו מהם "החובשים כיפה" ומתגוררים ב"התנחלויות", רחמנא ליצלן. 

זו ה-ראיה הנסיבתית החותכת כי שפיטת ה"בה"ה" הינה מוטה לעבר בסיס אידאולוגי חד-אכ'נדתי לכיוון הפלסתינים ולעומת היהודים.  באם נוסיף לכך את הודעת המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן (הידוע לשימצה), בפני וועדת הכנסת כי אכן, בדיוק כך הוא והועדה שבפיקוחו פועלים דהיינו, הטיית אכיפה חריפה מכוונת ברורה ובוטה כנגד המתישבים היהודים והושטת יד תומכת, מבינה, אוהדת וקשובה לתלונות אירגוני שמאל ופלשתינים הרי שהתמונה בהירה למדי, מערכת המשפט הישראלית מגוייסת, רובה ככולה, על בסיס אידאולוגי צר, המשותף לחלקים זניחים בעם כנגד יהודים, יהדות, ציונות ודמוקרטיה.

וכך, מדוע זה נלין על שוטמי ישראל המסורתים החמאס, החזבאללה, סוריה, איראן?  הללו וישראלים מסוימים החיים בינינו (ואין הכוונה לנטורי כרטא), חולקים מסד אידאולוגי זהה, אלו גם אלו הינם יוצאים כנגד יהודים, יהדות, ציונות ודמוקרטיה הלא כן?  הללו שם שואפים להפוך את מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" והללו כאן בינינו שואפים לאותה "מדינת כל אזרחיה".  אין זה מענינינו כי "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות".  התוצאה, בסופו של יום, הינה זהה אם מידי אויבינו ואם מידם של "משנאי החינם בינינו".

אחריות השופטים לנזקים שניגרמו לאזרחים תמימים עקב 'פסיקתם הלעומתית'?

מדוע לא ייתבעו שופטי העליון לדין בבית משפט אזרחי וישלמו פיצויים לניפגעים מכיסם, באשר פסקו באורח לעומתי, אישי ואידאולוגי חד צדדי?   את התביעה יש להגיש בבית משפט מחוזי כמובן ולא בפני "החתול שומר השמנת" בבית המשפט העליון.  התביעה גורלה יהיה להידחות כמובן ("חבר מביא חבר, חבר שומר על חבר"), אך המסר יטמע.  לאחר מספר תביעות כאלו המלוות בקמפיין ציבורי, כולל בשיתוף הכנסת יחל השינוי המבוקש.  הסמכות המוקנה על ידי הריבון לשופטי ה"בה"ה" חייבת להיות נילווית באחריות אישית של השופטים לתוצאות שפיטתם במיקרי 'פסיקה לעומתית' ולא, אנו במו ידינו יצרנו אנרכיה שיפוטית ושילטונית במקומותינו.

חשוב לסייג כאן, פסיקה "ביטחונית" של "הבה"ה" כאשר אין קיימת המלצה נגדית של מומחי ביטחון הריהי כשרה ותקפה. המדובר כאן הוא אך בפסיקה לעומתית, הנישענת על עדויות בלבד כנהוג ב"בה"ה"—וללא חקירת עומק הנהוגה בבית משפט מן השורה.  זו הפסיקה הנוגדת המלצות והתוויות גורמי ביטחון, זו הבאה להכריז כי הזכות לזכויות עולה על הזכות לחיים ללא כל צידוק ובסיס עובדתי.  זו הפסיקה הלעומתית, אשר אסור לה שתקנה את החסינות הרגילה של שופטים מפני תוצאות שפיטתם.

אפשר כי בסופו של יום יפסוק בית המשפט בניגוד להמלצות המומחים לביטחון, אך פסיקה כזו חייבת להיות נילווית בהחלטה מקבילה באשר לפיצויים אשר יהיו הניפגעים זכאים להם מטעם המדינה, בלא שידרשו להתדיינות משפטית נוספת כלשהי.  במקרה זה, הנושא יעבור לידי הריבון-הכנסת שתחליט באם פסיקה מסוג זה ראויה ביסודה ובאם המדינה כלל יכולה לעמוד בה ומכאן שניצרכת חקיקת נגד.

הטחת הנעלים אינה מהות הענין

ולנושא הנעל שהוטחה אל בייניש.  יש לגנות פעולה מסוג זה בכל לשון של גינוי.  "לא בכוח כי אם ברוח" נביא את קיעקוע הבסטיליה הישראלית.  ניראה כי זורק הנעל פעל באורח פסול מתוך מצוקה אישית ואפשר כי טעמיו עמו, אך הבה"ה מביא זאת על עצמו.  גזרות ופסקי דין מוטים, חוסר תשומת לב וגרירת רגלים, זילזול בציבור גדול של ניזקקי שפיטה, פסקי דין מוטים ספוגי אג'נדת שמאל קיצונית, הדרת מרבית העם מזכויות שפיטה אובייקטיביות עקב אידאולוגיה חד צדדית, כל אלה מביאים בסופו של יום לתוצאה האומללה המיותרת והפסולה של הנעל במצחה של בייניש.

טעם רב לפגם קיים בהכאתו במקום הארוע של משליך הנעל, כמו גם בהגשת התביעה כחץ מקשת ביום שלמחרת הארוע המביש והכרזת המשטרה כי צפוי לו מאסר בן שנים רבות עקב כך (מה, הם כבר שפטוהו וגזרו דינו ?).  הדבר מעיד על יחסי הגומלין המושחתים בין המשטרה, הפרקליטות וה"בה"ה".  האם גם "בוזגלו וברקוביץ'" היו זוכים לאותו "יחס"? ומכאן, האם אכן כולנו שווים בפני החוק?

יהיו אלו כמובן שהלקח היחידי שילמד על ידם הוא וודאי בהגברת סידורי האבטחה בעת הדיונים.  לא מניה ולא מקצתה, הלקח החשוב הוא בכך שה"בה"ה" חייב לחזור לחיק העם היהודי, הציוני והדמוקרטי.  ולא, וודאי יהיו עוד נעלים וירטואליות רבות ניזרקות ובדין על שופטים מטי משפט במקומותינו.

אל נא נתבלבל, עם כל הגינוי למעשה הנקודתי של הטחת הנעל אל בייניש הרי ש"כנופיית שילטון החוק" שאותה בייניש עומדת בקודקודה, חיה, בועטת ומעוותת את הדמוקרטיה הישראלית כתמיד.  לא הציבור אשם בכך, ה"בה"ה" והתנהלותו גורמים לכך.

תגובתם העתידית של חברי החונטה המשפטית, תומכיהם ומשובטיהם תהיה צפויה, הללו יפצחו לאלתר בנביחותיהם הפבלוביות.  הם ינסו למנף את התקרית על מנת לקצור אהדה לבה"ה, זו אשר התדרדרה אנושות משך שני העשורים החולפים וממשיכה בדין להתדרדר.  יתרה מזאת, הם ינסו לקעקע את הביקורת כלפי הבה"ה במטרה ברורה לסתום פיות ובתואנה הניפסדת: "ראו למה גורמת הביקורת" וכמובן יפנו אצבע מאשימה לעבר "הימין", כיתמי השמש, ההתחממות הגלובלית ושרה נתניהו כאשמים בהטחת הנעל.  הם הלא מתמחים בהכפשה קולקטיבית עקב מעשה יחידים: יגאל עמיר וטייטל הם רק דוגמיות.   ובכן רבותי, אנו נמשיך ולבקר את הראוי לביקורת עד שיצא עשן לבן, עד שתיקרוס הבסטיליה, על אפם ועל חמתם.

השאלות הפוליטיות האופפות את ישיבתנו בשיטחי יו"ש אינן בסמכותו ועניינו של ה"בה"ה" ומכאן, כל שפיטה לצדק המעלה על נס את הזכות לזכויות כגוברת על הזכות לחיים הינה שפיטה פוליטית, שפיטה של הוטנטוטים. אפשר והשופטים בקיאים בפרוצדורה המשפטית אך נופלים קצר בשפיטתם לצדק.  כל מחשב שולחני בינוני יהיה "בקי" יותר מכל שופט בפרוצדורה המשפטית.  אנו זקוקים לשופטים בשר-ודם על מנת לשפוט משפט צדק, ואלה למצער נדירים בנימצא ובפרט בבואם לדון בשאלות קיומיות חיוניות.  אנו זקוקים נואשות לבית משפט עליון מקצועי כמו גם אמפתי, מקובל על הציבור, אובייקטיבי, השופט צדק.  ולא היא, תוחלתנו ניכזבת שוב ושוב.

אהרון רול

amroll@sympatico.com

תגיות: אהרון רול, בית המשפט העליון, הזכות לחיות, הזכות לחיים, כביש 443

התמונה מויקיפדיה 

נכתב על ידי:   ציפי  לידר

בשולי  הכותרות:  הפעם  בשולי  הכלכלה, וגם  על  המדיניות  הדו – פרצופית  של  שכנינו ועבריינות  תנועה.  וּבא  לציון  גואל.

                                 ***

החמור  הנועֵר

   רגע לפני חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, כפי שהכריז ראש הממשלה, נראה כי בצד הצהרות השלום הרשמיות של אבו- מאזן, יו"ר הרשות הפלסטינית, אי אפשר להתעלם ממסיבות הראווה וההנצחה לטרוריסטים, שכובשות את הרחוב הפלסטיני בניצוחו.

  הדבר מזכיר את הבדיחה על איש אחד שביקש לשאול את החמור משכנו.

- מצטער- אמר השכן – החמור איננו בבית. אולם למזלו, בדיוק אז  פצח החמור בנעירתו המפורסמת.

  כשהעיר האיש לשכנו על כך, השיב השכן הנבוך: -למי אתה מאמין, לי או לחמור הנוער?

  למי אפוא להאמין לראיס, המכריז שלום, או לחמור הנוער ומריע למחבלים באורוותו?  

די לאשליות!

עבריינות  שבשיגרה

  לפי סקר של עמותת 'אור ירוק', שהתפרסם לאחרונה, נהגי הבירה קוטפים את המקום השני, הבלתי מחמיא, במצעד הנהגים העבריינים ברמזורים.

  דומני כי בצומת בצלאל -אוסישקין, אי עצירת נהגים באור אדום, הפך כבר לעניין שבשיגרה, והם יכולים לרשום מקום ראשון בעבריינות תנועה. תמורת רגע של זמן,  מסַכנים הנהגים חיי אדם ועלולים לאבד חיים ברגע. לא פעם הנהגים עוצרים את המכונית בחריקת בלמים, כאשר עוברי אורח 'להפתעתם' חוצים את הכביש. נכון שלמזלם של הנהגים או שאנשים לא עוברים שם, או שטכנית בגלל הסיבוב הנוח הם מצליחים לבלום. אך ראוי למנוע את התופעה, בטרם יתרחש חלילה אסון ויהיה מאוחר מדי.

  היכן המשטרה ופקחי התנועה? מדוע לא מציבים שם מצלמות כדי ללכוד את העבריינים? ואולי כדאי שגם העיתונאים ירימו את הכפפה?

רגע לפני הדיון על ביטול עמלות הבנקים, נגד כל הסיכויים, נדמה שהעולם  כולו  נגדנו. (כבר אמרו את זה לפנינו) והפעם, נגדנו הצרכנים, המיניסטרים ליבנת את לנדאו ושות', מי בחקיקה ומי בהצהרה, במתקפת- נגד ההוזלה המחשמלת והכתובה.

חכם  וגם  צודק

  לא סוד הוא כי בשיווק, כמו בשיווק, המתכּוֹן להצלחה  הוא מכירה המונית תוך שמירה על מתח רווחים נמוך (תשאלו את רמי לוי). חבל אפוא שח"כים מדושנים קוראים תיגר על מבצעי מכירות מבורכים ברשתות הספרים. היקפי המכירה הגדולים, הודות למחירים הנמוכים, הם שמביאים בסופו של דבר לרווחיות החברה, ולא פחות של הסופרים.

 המבצעים 'ארבע במאה', הקיימים ברשתות הספרים הגדולות, סטימצקי וצומת ספרים, אינם אפוא מבצעים פילנטרופיים, אלא איסטרטגיה שיווקית חכמה וגם צודקת מבחינה כלכלית.

הוזלה  עכשיו

  כמו  בתחומי  המים, הגז  והתחבורה הציבורית, במשך שנים התרגל הציבור הישראלי  לעליות מחירים בלבד של החשמל, גם כשהיו הוזלות ניכרות במחירי הדלק. אפילו לאחר שהוקמה מועצת החשמל לקביעת תעריפים, אפשר היה לספור על כף היד את מספר הפעמים שבהן הייתה אכן הפחתת מחירים.

  מדוע אפוא כשסוף סוף התבשר הציבור על הוזלה ניכרת של מחירי החשמל, בעקבות השימוש בגז טבעי לייצור החשמל, הזול יותר מן הסולר, קמים גורמים במשרד התשתיות, ובראשם השר עוזי לנדאו, ומטרפדים את המהלך בתירוצים מתירוצים שונים. דומה שהציבור כבר סיבסד מספיק, בתשלום התעריפים הגבוהים, את כל הפרוייקטים ותהליכי הפיתוח של החברה הרווחית.

 אף הטענה שההוזלה תביא לבזבוז חשמל היא תירוץ שחוק. גם לאחר הפחתת המחיר, עדיין התעריפים גבוהים דיים לפי כל קנה מידה, ולא עליית המחירים היא שתמנע את השימוש במזגן בימי החורף הקרים ובחום יולי- אוגוסט. הגיעה השעה לתיקון עיוות היסטורי. די לגזול את כבשת הרש של האזרח הקטן! הסיסמה: הוזלה עכשיו!  ועוד לא אמרנו מילה על חשמל חינם לעובדי החברה, ועל החיסכון שצריך להתחיל משם, לפני שטיפת המוח לציבור.

 לצחוק כל הדרך לבנק

 מה קורה בשוק תיווך הדירות? דומה שהשוק הוא פרוץ, בלי כל פיקוח, בלי חיוּב הכשרה מקצועית, וכל שולייה יכול להשתלב בו בקלות רבה.

  יתר על כן, עמלות התיווך הן גבוהות ביותר. בשכירת דירה מדובר בתשלום שכר דירה של חודש, שהוא כעשירית(!) מדמי שכירות שנתית. במכירת דירה העמלה היא דומני בשיעור של חצי אחוז ממחיר הדירה, אך בפירוט לשקלים מדובר בעשרות אלפי שקלים, סכום שהוא בלתי פרופורציונלי לעבודתם. אפילו עורכי הדין, המשקיעים שעות  רבות יותר מהמתווכים בנושא, שכר טרחתם נמוך בהרבה. אף ישנם 'מתווכים' שגונבים מודעות, וכל האמצעים כשרים אפוא כדי לצחוק כל הדרך אל הבנק, בלי לעבוד.

   בצד הדיון על הוזלת מחירי הדירות, הגיעה השעה להוזיל גם את דמי התיווך, ולהכניס סדר בתחום, כדי למנוע תופעות פיראטיות. זה הזמן לעגן את התיווך בחקיקה מחדש (במקום תקנות ארכאיות), להדק את הפיקוח ולהעניש את העבריינים. לתשומת לב שרי השיכון והתמ"ס, וגם המועצה לצרכנות.  

ולקינוח:

עבודה  עברית

  דומני כי את בעיית ההתבוללות בין בחורות דתיות לערבים באולמי השמחות, צריך 'לתקוף' לא רק מהזווית הנשית. 

  השאלה היא, מדוע יש מלצרים ערבים (ועוד ראשיים)  באולמי שמחות של דתיים, ובכלל.

ראוי שכל העובדים יהיו יהודים, תוצרת כחול לבן. מעֵבֶר  למניעת הקשרים הזוגיים האסורים ובעקבותיהם הפרוייקט המורכב – מבחינה פיסית, נפשית וכלכלית – להשבת הבנות הבייתה, תהיה בכך גם תרומה מבורכת לעבודה עברית. 

פסוקו :  פינת  הפלילים

וּבא לְרצון גואל.

אם בארז (אפרתי) נפלה שלהבת, מה יעשו אֲזובי קיר.   

וגם: שַבַּ"ס  שלום לכל הסוהרים.

                                   ציפי  לידר

תגיות: כחול לבן, כלכלה, עבריינות, ציפי לידר

ראש הממשלה הוסיף את בקעת הירדן לאינוונטר צמצומי המדינה הפלסטינית: גבולות ביטחון, גושי התנחלות, ירושלים, פירוז, פיקוח על הגבולות, על כריתת הסכמים בינלאומיים, על חלל האוויר ומקורות המים. לדעת נתניהו, אם לא יתקיימו התנאים הללו מדינה פלסטינית תסכן את קיום המדינה היהודית.

נכתב על ידי: אליקים העצני

ובכל זאת, כבר יש לפלסטינים כמעט הכל. לעזה, השולטת על כמחצית מערביי יש"ע (1,2 מיליון) חסר רק סטאטוס המדינה. לרמאללה (1,5 מיליון) שלטון מלא על הערבים בכל יו'ש, להוציא קומץ בשטח C, הכפופים בענייני תכנון ובנייה לממשל הצבאי. אזורי A ו-B שבשלטון הרש'פ מקיפים 40% מהשטח, אולם מרבית 60% שבידי ישראל הם מדבר יהודה ובקעת הירדן. בגב ההר המיושב הותירה ישראל לעצמה רק את מובלעות היישובים היהודים ומסדרונות-חיבור. "פעימות אוסלו" ניקו את כל הסיר, לא נותר מה לנגב. מובלעות ומסדרונות אלה שייכים ל"גבולות הביטחון", כי שרון תכנן את ההתיישבות היהודית מתוך חישוב, שעליה יישען הצבא בהבטחת מעברים מהירים ובטוחים ממישור החוף לבקעת הירדן, אקוויפר ההר ומשלטים אסטרטגיים. בתוך אוכלוסיה עוינת צבא אינו יכול להחזיק מעמד לאורך זמן (נפוליאון: "על כידונים א"א לשבת!").
מחוץ לאזורי ההתיישבות היהודית שלטון הרש"פ הוא מלא: פרלמנט, ממשלה, נשיאות, משפט, חינוך סעד, חקלאות, מסחר ותעשיה, פנים, רדיו, טלוויזיה, טלפון, אינטרנט, תעבורה, ביטחון-פנים, שגרירים, ייצוג באו"ם (לבד מהצבעה), שירותים חשאיים, דאר ובולים, פספורטים.
מה שחסר להם הוא סילוק צה"ל, חיסול ההתיישבות היהודית וסטאטוס של מדינה – כל מה שיהפוך את החיים בישראל לגיהנום.
למשל: האשליה, שניתן לפצות את הערבים מתוך אדמות עמק בית שאן, חבל לכיש והנגב, "דונם תמורת דונם", על הגושים שישראל תספח, תתבדה כשתקום שם הזעקה – ולא מ"מתנחלים", שעליהם מותר לדרוך. שלא להזכיר, שגם עקירת מאה האלף הנותרים "בלבד", תותיר אחריה מדינה שלא הכרנו.
 
ועדיין המכה הקשה מכולן תהיה הקמת המדינה הפלסטינית. היום, יש"ע היא הטריטוריה האחרונה בעולם שאין לה ריבון. גורל או השגחה השאירו ליהודים את "ארץ הבחירה" פתוחה לבחירתם, באין בעולם מדינה בעלת "זכות חזרה" ליש"ע עפ"י המשפט הבינלאומי: הירדנים פלשו, וב-1988 גם וויתרו; המנדט הבריטי שקדם להם בטל מן העולם; התורכים, בחוזה לוזאן, ויתרו על זכותם והממלוכים – במוזיאון.
נותר בתוקף, כל עוד אין ריבונות אחרת, כתב המנדט שהכיר בזכות ההיסטורית של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בא'י והורה לבריטים לעודד "התיישבות צפופה על הקרקע, כולל אדמות מדינה". לכן, אנחנו עדיין בעל הבית, והוא לבדו יכול לוותר על זכותו. רק אם תקום, חלילה, בהסכמת ישראל מדינה פלסטינית, אדמתנו תיחשב "אדמת פלסטין". לאחר מכן, גם כשהפלסטינים יפרו את ההסכם  וצה'ל יכבוש שוב את שכם, תמיד ניאלץ לצאת, כי זו כבר תהיה "אדמת פלסטין". גרמניה הנאצית הושמדה, אבל הוחלפה ב"גרמניה אחרת", כי זו – "אדמת גרמניה". אוי למנהיג היהודי, שעל שמו תירשם בהיסטוריה הפיכת אדמת ישראל לאדמת פלסטין. יש יהודים שהיו מעדיפים למות ולא לתת את ידם לקטסטרופה היסטורית כזאת, השקולה כנגד כל הסכנות הפיסיות כולן.
 
מי יסביר לסנטור מיצ'ל (ולראש ממשלתנו), שכל  מה שאפשר לתת לערבים הם כבר קיבלו, ומה שנותר  -  ישראל לא תוכל לתת מבלי להתאבד?
 
 
אליקים העצני

תגיות: אליקים העצני, גבולות ביטחון, פלסטינאים

מלדן איבנוב נולד בסופיה, בולגריה 22 ינואר 1923. בגיל 5 נותר מלדן ללא אם. בהמשך סיים בי"ס תיכון וחבר לנוער יהודי בשכונת מגוריו בסופיה.

נכתב על ידי:חני  ברלר

ב 1939 פלשו הנאצים לבולגריה והחלו בפינוי יהודים מהערים הגדולות והקמת מחנות עבודה. באותה העת התאהב מלדן בבוצ'ה לבית אלקלעי, צעירה יהודיה שנשלחה יחד עם הוריה לעיר פלבן שבבולגריה. בניגוד לחוקי הגזע, שאסרו על על יהודים ולא יהודים להתערבב, עבר מלדן להתגורר עם אהובתו, אך נמנע מהם להינשא עד אחרי המלחמה. את חלק מחבריו היהודים, שברחו ממחנות העבודה, החביא מלדן בביתו ודאג להם לאוכל ושתיה, והכין עבורם מסמכים מזויפים על מנת להצילם. לכן קיבל מחבריו את הכינוי "מגה," MAGE שהוא קיצור של המילה העברית "מגן". לעיתים היה מוריד מבוצ'ה את הטלאי הצהוב ולוקח אותה לטייל בערב, ואפילו לבלות, למרות הסיכון העצום שהיה כרוך בכך. באחד מטיולים אלה נקלע לקטטה עם שוטר, שמטרתה היתה למנוע ממנו לבקש לראות את תעודותיהם של חבריו היהודים. בקטטה זו לקח את אקדחו של השוטר והשיבו רק בתמורה לשתיקתו על האירוע. כך המשיך בפעילותו מספר שנים, עד שיום אחד הגיעו לביתו שני יהודים, ולאחר שהכין עבורם מסמכים מזויפים הלשין מישהו למשטרה על כך שהוא מחביא יהודים. המשטרה החשאית ערכה חיפוש בביתו ומצאה את שני היהודים הנמלטים וכן מסמכים מזויפים רבים. מתוך חשש שמדובר בהתארגנות קומוניסטית היכו ועינו את מלדן, וכתוצאה מכך נשאר עם סדק בגולגולת. מלדן נשפט על העזרה שהגיש ליהודים ונאסר למשך שנה, עד שהגיע הצבא האדום לבולגריה ושחררה. עם שחרורו מהכלא נישא לבוצ'ה וב-1948 ביקשו לעלות לישראל. אולם, כשכבר היו בתחנת הרכבת, הלשין מישהו על מלדן שהוא אינו יהודי ומנעו ממנו, מאשתו ומשני ילדיהם לעלות ארצה. ב-1963 הותר למשפחה לבקר בארץ כתיירים, כאשר הבן הבכור נשאר כבן ערובה בצבא הבולגרי. מגה רצה להשאר בישראל, ולהעזר בצלב האדום להביא את בנו, אבל בוצ'ה לא רצתה להשאיר את בנה מאחור והמשפחה שבה לבולגריה. רק בשנת 1989 הצליח מלדן לעלות ארצה במעמד של תושב קבע, ובעקבותיו הגיעה כל המשפחה, ובהם גם בנו הבכור. מגה לא החשיב את מעשיו למעשי גבורה ועד היום לא חושב כך, למרות שסיכן את חייו ואת חיי משפחתו, עמד בפני סכנת מאסר ואף גרוע מכך. חבריו היהודים שניצלו בזכותו, פנו ל"יד ושם" וביקשו להעניק לו את תואר "חסיד אומות עולם" תואר שאכן קיבל ב-1993, ואף את התואר "יקיר תל אביב – יפו". ב-2005 נפטרה בוצ'ה אשתו. מלדן ממשיך להתגורר בדירתם ביפו, נמצא בקשר הדוק עם ילדיו נכדיו וארבעת ניניו, ואף משמש כחבר במועדון יהודי בולגריה.

תגיות: חסיד אומות העולם